Page 9 - etmol 71

‫‪ -‬והוצג לראוה‪ .‬ואם זה מעט ‪ -‬הוצא‬ ‫רוב התלמידים תמכו בדעת כרמי וגם‬ ‫הבנויים בצלע אחד ההרים‪ :‬ואווירה‬
‫הציור הזה כהוצאה מיוחדת בתור חוב­‬ ‫המורה הסכים לה‪ .‬״ועמרם קם ממקומו‬ ‫צח‪ ,‬נעים ומבריא״‪...‬‬
‫וילך וישב לבדו באחת הפינות נכלם‬
‫רת קריאה לילדים! ואולי גם זה מעט ‪-‬‬ ‫״אערכה לפניכם משפט״‬
‫ויקריא המצלם את הציור בגן‪-‬הילדים‬ ‫ועצוב״‪.‬‬
‫של אותה המושבה בפני כל הקהל‪,‬‬ ‫אין ספק שתיאור דראמאטי זה של‬ ‫קטע זה ודומיו‪ ,‬הנראים עתה כעדו­‬
‫שהיו בו גם ילדים וגם אותו הילד עצמו!‬ ‫המשפט הוא מעשה שהיה‪ .‬אבל וולקו״‬ ‫יות היסטוריות רבות‪-‬ערך‪ ,‬היו בשנת‬
‫הילדים‪ ,‬חבריו בבית‪-‬הספר ובמשחקיו‪,‬‬ ‫מיץ לא אמר די בהכללתו בתוך ״ספר‬ ‫הופעתם תיאורים פשוטים של המציאות‬
‫הכירוהו תיכך‪ ,‬ויהיו הם המבקרים;‬ ‫הזכרונות״! לצד עבודתו החינוכית הפ­‬ ‫ולא עוררו הדים רבים‪ .‬הד של ממש ‪-‬‬
‫כלומר‪ ,‬הם ביקרו לא את הציור כי אם‬ ‫עיל חוגים דראמאטיים והירבה להופיע‬ ‫אולי אף הד מקומם ‪ -‬עורר באותה עת‬
‫לפני קהל בהרצאות וערבי קריאה‪.‬‬ ‫קטע דרמאטי אחר מן היומן‪ ,‬המתאר‬
‫את המצויר״‪...‬‬ ‫שבועות אחדים לאחר הופעת הספרון‬ ‫משפט גלוי‪ ,‬שערך המורה לאחד‬
‫והכותב סיים את מחאתו ב׳׳שאלה‬ ‫נערך בגן‪-‬הילדים של ראש‪-‬פינה ערב‪-‬‬ ‫התלמידים בעת הטיול‪ .‬אחרי ארוחת‬
‫פשוטה‪ :‬האמנם צריך להיות פדגוג בכדי‬ ‫קריאה‪ ,‬שבו קרא המורה‪-‬הסופר לפני‬ ‫הצהרים‪ ,‬שנערכה ליד המעיין‪ ,‬שרק‬
‫להוציא משפט‪ ,‬אם נכון לעשות כן או‬ ‫מאזיניו קטעים מתוך ״ספר הזכרונות״‪,‬‬ ‫פתאום המורה ב״מצפצפה״ שלו ואמר‬
‫ובתוכם גם תיאור המשפט הפומבי‪ .‬מא­‬
‫לא?״‬ ‫ליו יובן שהקהל כולו ‪ -‬או רובו ‪ -‬ידע‬ ‫לתלמידיו‪:‬‬
‫״שבו עתה תחתיכם ]‪ [...‬ואערכה‬
‫א‪.‬ד‪ .‬גורדון לא ציין ברשימתו מיהו‬ ‫מיד במה ובמי דברים אמורים‪.‬‬ ‫לפניכם משפט אחד התלמידים‪ .‬אתם‬
‫אותו סופר‪-‬״מצלם״ ובאיזו מושבה קרה‬ ‫תהיו השופטים וחרצתם את משפטו לפי‬
‫הדבר‪ ,‬אך סביר להניח שהקוראים הלא‪-‬‬ ‫מעשה זה ‪ -‬חשיפת קלונו של נער‬
‫רבים בארץ‪-‬ישראל דאז‪ ,‬שבה הכירו‬ ‫ברבים ‪ -‬הגיע לידיעתו של אהרן דוד‬ ‫ראות עיניכם״‪.‬‬
‫כולם את כולם‪ ,‬ידעו במה דברים אמו­‬ ‫גורדון )שעלה ארבע שנים קודם לכן‬ ‫לשמע דברים אלה שלחו התלמידים‬
‫רים‪ .‬אך כשסיפרה נורית גוברין על‬ ‫לארץ‪-‬ישראל ועבד אז בפרדסי פתח‪-‬‬ ‫לעבר המורה מבטי תימהון‪ ,‬והוא קם‬
‫מחאתו זו של גורדון )במאמרה ״נוגע‬ ‫תקוה(‪ ,‬והוא החליט למחות עליו‪ .‬בא­‬
‫בדבר״‪ ,‬׳עתון ‪77‬׳‪ ,‬מארס ‪,(1984‬‬ ‫לול תרס״ח פירסם ב׳הפועל הצעיר׳‬ ‫והשמיע את ״גליון־האישום״‪:‬‬
‫נאלצה להודות‪ :‬״איני יודעת לאיזה סי­‬ ‫)שנה א‪ ,‬גל׳ ‪ (12‬את רשימתו העברית‬ ‫״זה דבר המשפט‪ :‬אחד המורים‪ ,‬מדי‬
‫פור הכוונה״‪ .‬אין ספק בעיני‪ ,‬שהכוונה‬ ‫הראשונה‪ ,‬״הערות״‪ ,‬עליה חתם‬ ‫אוכלו ארוחתו‪ ,‬ביקש מאת ]התלמיד[‬
‫לתיאור משפט‪-‬התלמיד‪ ,‬כפי ש׳׳צולם״‬ ‫בפסבדונים ׳נוגע בדבר׳‪ ,‬שכולה הוקעת‬ ‫עמרם אשר עבר על פניו להביא לו כוס‬
‫ב׳׳ספר הזכרונות״ של הררי‪-‬וולקומיץ‪.‬‬ ‫המנהג הפסול בעיניו‪ ,‬״ש׳׳הולך וכובש‬ ‫מים! וימאן עמרם וישט מעליו בגסות‬
‫אחרי אותו אירוע המשיך וולקומיץ‬ ‫לו מקום בספרותנו״‪ ,‬הוא מנהג ״הצל‪-‬‬ ‫וילך לו‪ .‬חוו אתם איש איש את דעתו״‪.‬‬
‫בעבודתו החינוכית‪ ,‬גם השתלם בפדגו­‬ ‫מנות הספרותית״‪ :‬לאמור‪ :‬העברה ישי­‬ ‫״וחבר ה״מושבעים״ הצעירים קמו‬
‫גיה‪ ,‬עד שמת בשלהי מלחמת‪-‬העולם‬ ‫רה של דמות או אירוע מן החיים אל‬ ‫ואמרו בזה אחרי זה מה העונש המגיע‬
‫הראשונה במגיפת טיפוס‪-‬הבהרות‪ .‬שני‬ ‫הספרות‪ .‬בין הדוגמאות ה״צילומיות״‬
‫ילדיו הלכו בנתיב שסלל אביהם‪ :‬בתו‬ ‫שכלל א‪.‬ד‪ .‬גורדון במאמרו ‪ -‬ואחת מהן‬ ‫לדעתם לחברם החוטא‪:‬‬
‫עבריה היתה מורה בישראל‪ ,‬ובנו‬ ‫קשורה גם בו‪ ,‬ה״נוגע בדבר״ ‪ -‬כלולה‬ ‫‪ -‬יתגולל מראש ההר אל העמק! ‪-‬‬
‫עמיאסף )ש׳׳חילק״ את שמו לשניים ‪-‬‬
‫עמי שם פרטי ואסף שם משפחה( היה‬ ‫גם פרשיה זו‪:‬‬ ‫חרץ רפאל את משפט הנאשם‪.‬‬
‫ברבות השנים סגן שר החינוך והתרבות‬ ‫‪ -‬ייבדל היום מעמנו ולא יקח חלק‬
‫״באחת המושבות נצטלם באופן כזה‬ ‫בשירתנו ובמשחקנו‪ - ,‬חיווה כרמי את‬
‫בממשלת ישראל‪.‬‬ ‫נער אחד‪ ,‬תלמיד בית הספר ]‪ [...‬נצטלם‬
‫דעתו‪.‬‬

‫תלמידים‬
‫בבית־הספר‬
‫של ראש־פינה‬