Page 14 - etmol 92
P. 14
הצלע המערבית
גלגולי הגבול עם מצרים לאחר מלחמת העולם הרא שונה
מאת גדעון ביגר
רס 1919הסכימה לקבל את הגבול של לאחר כיבוש דרומה של ארץ-ישראל במשך המחצית השניה של המאה
המשלחת בפאריז בתנאי שמצרים תקבל בסוף 1917נשלח חבר הפרלמנט הברי ה״ 19שלטה מצרים בחצי״האי סיני אם
את כל השטח מדרום לנחל עזה כולל טי אורמסבי-גור לשרת בארץ-ישראל כי להלכה היה השטח בריבונות של
העיר באר-שבע בעוד הגבול ממשיך כקצין קשר בין ועד-הצירים הציוני האימפריה העות׳מאנית .כיבוש מצרים
לים-המלח ולאורך הקשת המערבית של על״ידי בריטניה ב״ 1882מיסד את
הערבה עד למפרץ עקבה .ההצעה היתה לשלטונות הבריטיים .בקיץ 1918הגיש השליטה המצרית בשטח וסיורים
מנומקת בין השאר בכך ,שהיא מבטיחה דין-וחשבון מסכם על המצב בארץ מצריים פקדו את חופו המערבי של
שכל שבטי הבדואים יהיו תחת שלטון וביחס לנושא הגבולות הציע קו דרומה מפרץ עקבה .לקראת 1892ניסתה
אחד -של מצרים ,ומרכזם המינהלי, מים המלח עד לרפיח .ימים ספורים הממשלה העות׳מאנית לבסס את שליט
באר-שבע ,יישאר בתחומם ,ורצועת תה באיזור בתבעה שמשמרות תורכיים
אדמה פוריה בצפון תאפשר לממן לפני סיום המלחמה הכינה המחלקה מעקבה יפטרלו בו ואילו הנציג הבריטי
ממסיה את מינהל האיזור .לתשובה למודיעין פוליטי של משרד-החוץ במצרים ,קרומר ,פירסם הצהרה חד־
צורפה הערה כי גנרל אלנבי סמך ידו הבריטי תזכיר מקיף על עתיד המזרח- צדדית הקובעת את קו אל״עריש-ראש
התיכון ,בו הוצע כי בארץ-ישראל מפרץ אילת כקו הגבול בין מצרים
על ההצעה. תוקם מדינה עצמאית שגבולה הדרומי לשאר חלקי הממלכה התורכית .התור
ההצעה המצרית נידונה בפרוטרוט יהיה קו רפיח־באר-שבע־ים-המלח. כים נאלצו ,בלחץ בריטי ,להסכים
בפריז .המומחה לענייני האיזור היה לניהול חצי״האי סיני על-ידי המושל
לורנס איש-ערב ,שקבע ,כי היא אינה האיזור מדרום לקו וממערב לערבה, )החדיב( המצרי אולם גבולות השטח
טובה מכיוון שהיא מנוגדת לנוסחה
הוא ״משולש הנגב״ ,יהיה בחסות נשארו בלתי ברורים עד .1906
גבול הארץ ושכנותיה בתקופה התורכית מצרית ,כיוון שחיים בו שבטי בדואים בשנה זו ,בעקבות סיכסוך מקומי
הקשורים לסיני .עקבה תהיה חלק שהתפתח לכלל עימות בין האנגלים
מהמדינה הערבית ,שתקום ממזרח לתורכים נקבע קו גבול בין רפיח לטא
לערבה ,אך מעיינות מים ומקום לבניית בה ,שסומן בשטח על-ידי משלחת
נמל בראש המפרץ יישארו בשליטה בריטית-תורכית משותפת ב .1907-קו
זה ,שהוא כיום ׳קו הגבול הבינלאומי׳
בריטית ישירה .התנועה הציונית בין ישראל למצרים הפריד למעשה ,אם
התנגדה להצעה זו והחלה להפעיל כי לא להלכה ,את מצרים משאר חלקי
לחצים לשם קביעת 'קו גבול חדש האימפריה העות׳מאנית והעמיד את כל
בדרום הארץ מהאיזור שבשכנות לעק חצי-האי סיני תחת שליטה בריטית
בה ועד לאל-עריש .אהרון אהרונסון, ממצרים .הפרדה זו היתה מינהלית
איש זכרון-יעקב ,מראשי קבוצת ניל׳׳י בלבד ובריטניה ,ששלטה במצרים,
שריגלה לטובת האנגלים ,עזר בניסוח הכירה בריבונות הפורמלית של
הדרישות של התנועה הציונית וקבע, הסולטאן העות׳מאני .למעשה -לא היה
כי יש להשאיר את קו 1906על כנו כל משמעות מדינית לקו זה .באותם
אולם יש להבטיח בעתיד קו גבול ימים ,הבדווים שנדדו באיזור המשיכו
מקטיה בסיני ,מערבית לאל-עריש ,ועד לחצותו ללא כל הפרעה .תחנות מכס
לעקבה .הנימוקים לדרישת קו גבול זה ומשמרות גבול לא פיקחו עליו ופרט
היו הצורך במוצא יבשתי לים סוף
ואפשרויות עיבוד הקרקע בצפון הנגב לנקודות הסימון לא נעשה בשטח דבר.
ובצפון סיני. מים המלח לרפיח
המשלחת המדינית הבריטית לשיחות
השלום שנערכו בפאריז ב 1919-גיבשה מלחמת-העולם הראשונה הציבה את
הצעה משלה לגבול הדרומי ״שיתחיל בריטניה מול האימפריה העות׳מאנית
בנקודה 5מיל מערבית לאט-טפילה בחזית המזרח התיכון .זמן קצר לאחר
הכרזת המלחמה ,ב ,18.12.1914-הכרי
)ממזרח לים המלח( וממשיך לכיוון זה בריטניה על ניתוק מצרים מן
מערב עד שפוגע בגבול סיני מעט האימפריה העות׳מאנית והפיכתה
מתחת לעוג׳ה״ .קו זה מנומק באפשרות
״להשאיר מקום מדרום ים-המלח שיהיה לחסות בריטית ללא כל שותפים.
מיועד להקמת מפעלים לניצול מינרלים
מים-המלח והעברתם במסילת-ברזל
לבאר-שבע״ .המשלחת העבירה את
ההצעה למצרים וביקשה את תגובת
המימשל האנגלי שם.
התשובה שניתנה ממצרים ב 8-למא
14