Page 16 - etmol 92
P. 16
זור זה נשלט בתקופה העות׳מאנית ביקש וייצמן לקבוע גבול דרומי שיב דרכים טובות לקוציימה ויוקם בה מרכז
ממעאן והיה למעשה חלק מעבר-הירדן. טיח מוצא יבשתי לים-סוף וראש גשר מינהלי״מסחרי.
אף שדרישה זאת זכתה לתמיכה מםוי- בצפון סיני .לטענת וייצמן מגיע השטח
מת במשרד המושבות ,היא נדחתה ממזרח לאל-עריש לארץ-ישראל בזכות למרות ההצעה המצרית טען חבר
בסופו של דבר וקו הערבה נשאר ולא בחסד ,כיוון שארץ-ישראל מגינה המשלחת המדינית לשיחות השלום
גבולה הדרום-מזרחי של ארץ-ישראל על גבולה הצפוני של מצרים .צ׳רצ׳יל בפאריז טוינבי שיש להכליל את ״משד
לאחר שנקבע בקיץ .1922ראוי לציין העביר את הבקשה ,בלי לדון בה ,לידי לש הנגב״ בארץ־ישראל .ב״21.4.1919
כי קו זה עובר באמצע נחל הערבה ולא עת אלנבי במצרים וזה דחה אותה מכל נערכה פגישה בין כל הנוגעים בדבר
על הגבעות ממערב לו כפי שהוצע וכל בטענה שאיזור אל-עריש דרוש שנסתיימה בהחלטה לקבל את גבול
והתקבל בדיונים ב 1919-בעת שהגבול עקבה -טפילה -עוג׳ה -רפיח ולמסור
למצרים לשם גידול שעורים. את ה״משולש״ הדרומי למצרים ,אולם
הדרום-מזרחי טרם גובש סופית. בתקופה זו שהתה בארץ-ישראל הנציג הצבאי ,קולונל מיינרצהאגן,
משלחת חקר בריטית ,שנשלחה מטעם עמד על דעתו כי איזור אל״עריש חייב
ביולי 1925הועברה למשרד החוץ ההסתדרות הציונית לחקור את עתידה להיות בשטח של ארץ־ישראל .דיון זה
הבריטי פנייתו של ברמלי ,שהיה מושל הכלכלי של ארץ-ישראל .משלחת זו
סיני בעת קביעת קו .1906ברמלי טען המליצה גם היא על גבול טאבה -אל- לא היה סופי.
כי יש לנתק את חצי-האי סיני ,או עריש ,אבל על המלצות אלה לא באה
לפחות -את חלקו המזרחי ,ממצרים בתחילת מאי סיכמה המשלחת המדי
כיוון שקו הגבול היחידי באיזור הוא כל תשובה. נית הבריטית את כל תפיסותיה ביחס
הקו שנקבע בפירמאן הסולטאן שניתן על אף העדר הסכם רשמי החלו לעתיד ארץ־ישראל .על״פי סיבום זה
למוחמד עלי ב ,1840-דהיינו הקו להיראות בשטח סימנים להחלטה של הוצע קו דרומי חדש לחלוטין ״מנקודה
העובר בין אל-עריש לעיירה סואץ. המשלחת המדינית .ביולי 1920הוקם הנמצאת 8ק״מ מערבית לאט״טפילה
ברמלי הציע לספח שטח זה ישירות מימשל אזרחי בריטי בארץ-ישראל ומשם מערבה לדרך עין חוצוב עד
לבריטניה ,לנתק את מצרים מארץ- מבלי שגבולות הארץ הוגדרו .באוקטו לבישירה ,קילומטר אחד מצפון לדרך.
ישראל ובכך להבטיח בסים בריטי יציב בר 1920הועבר הפיקוח על רשת משם ימשיך הקו עד לפרשת המים בין
באיזור שימנע חדירת השפעות פולי מסילות הברזל לידי מימשל זה ,אולם נחל אל־קוצייב ]נחל אמציה[ לנחל
הקטע בין רפיח לקנטרה נשאר בשליטה העובר דרך עין חוצוב ]נחל חצבה[
טיות מזיקות ממצרים לארץ-ישראל. צבאית בריטית אם כי הופעל על-ידי לנחל הערבה .משם ימשיך הגבול
מ 1926-ואילך הודפס במפות האיזור המינהל הארץ-ישראלי של הרכבות. לאורך פרשת מים זו ולאורך פרשת
קו 1906שהוגדר כ״קו גבול בינלאו פקידי המימשל הבריטי בארץ ראו המים בין הנחלים אל־פוקרה ]נחל צין[,
בהסדר זה משום ניסיון להחליט בשא אל״מדרה ]המשך נחל צין[ ,מצפון ,לבין
מי״. לת הגבול והנציב-העליון פנה למצרים הנחלים מהלה ]נחל רמון[ בדרום־מזרח
אימוצו של קו 1906כגבול נבע ולאחר מכן גם למשרד החוץ הבריטי עד לגבול הנוכחי בין סנג׳ק ירושלים
מהיותו קו פשרה נוח בין דרישות בבקשה להרחיק את הגבול עד לאל- לאיאלת דמשק )ששלטה על דרום
הגורמים הפוליטיים השונים נוסף על עריש בטענה כי רפיח אינה מתאימה הנגב( בשכנות לנקק סהל ]הר חמת[.
כך שהתחשב בנימוקים גיאוגרפיים. לשמש תחנת גבול משום שאין בה כל משם ימשיך גבול זה עד למיפגש עם
קיומו בפועל של קו זה ,דהיינו היותו יישוב קבוע ,משום שרק דרך אחת הגבול התורכי״מצרי דרומה להר מקה״
משורטט במדויק על גבי מפות ומסומן מדרכים רבות מסיני לארץ-ישראל רה ]הר לוץ[ ומשם עד לים־התיכון
בצורה ברורה בשטח ,סייע אף הוא עוברת דרכה ומשום שאין כל אפשרות בגבול התורכי־מצרי״ .לקו זה לא ניתן
לאימוצו כקו גבול בין שתי היחידות לקיים שירותי מכס ופיקוח על נוסעים כל נימוק ונראה כי הוכן בלי קשר
במקום זה .גם בתנועה הציונית נתעורר למגעים האינטנסיוויים בנושא הגבול
המדיניות. החשש כי הסדר המסילות מרמז על
ההחלטה לאמץ את קו 1906כקו קביעת הגבול באיזור ונעשו נסיונות הדרומי ואף לא כהצעה נוספת לקו זה.
גבול היתה זמנית בלבד ולא זכתה כלל להעלות מחדש את הנושא לדיון .הסכם זמן קצר לאחר מכן הכינה המשלחת
לפירסום .בעת הדיונים שלטה בריטניה הגבול הצפוני של הארץ ,שהושג המדינית תזכיר נוסף העוסק בקו הדרו
משני עבריו של הקו ולא ראתה צורך מי .בתזכיר זה הועמדו הדרישות הציו
להודיע לעולם על חלוקה מינהלית של בדצמבר 1920עורר מחדש את בעיית ניות המירביות מול דרישות מצרים
שטחי החסות שלה .גם לאחר סיום הגבול הדרומי .ציוני ארצות-הברית והוחלט לצרף את השטח ממזרח לקו זה
הדיונים והקביעה הסופית על עתיד דרשו שהגבול יעבור מאל-עריש לראס לארץ-ישראל מבלי לקבוע את גבולו
המזרח-התיכון לא פורסם רשמית דבר מוחמד ,אולם מומחי התנועה הציונית
ההחלטה ,ולמעשה ,במשך כל תקופת לא מצאו על המפה את ראם מוחמד המזרחי.
השלטון הבריטי לא הוכר רשמית הקו מכיוון שחיפשוה בצפון סיני .וייצמן מכאן ואילך הופסקו הדיונים בקו זה
כקו גבול בינלאומי .ההתמדה בשימוש פנה לשר החוץ ולשר המושבות הברי ונראה כי הוא התקבל על דעת השלטו
בקו 1906כקו גבול והיותו הקו היחידי טי ,שקיבל אחריות לניהול המנדט על
באיזור שסומן ולא שונה לאחר מלחמת- ארץ-ישראל במארס ,1921בבקשה נות הבריטיים העוסקים בנושא.
העולם הראשונה הביאה להכרה בו כקו לקבוע גבול דרומי )ומזרחי( בהתאם
הגבול הבינלאומי בין ארץ-ישראל לדרישות של התנועה הציונית ,כלומר הדיונים שתוארו לעיל היו פנימיים
למצרים אף שכאמור לא נחתם כל קו מטאבה לאל-עריש .על כל הפניות וסודיים .גם המשלחת הציונית ,שעמדה
מסמך רשמי על כך בין המדינות שמשני האלה לא באה כל תגובה .הפניות בקשרים הדוקים עם המשלחות הברי
הרבות מעידות על כך כי עניין זה לא טיות השונות ,לא קיבלה כל מידע על
צידי קו הגבול. הדיונים ועל הסיכום בעניין זה.
סוכם ומכל מקום לא פורסם ברבים. בספטמבר 1919פנה וייצמן לצ׳רצ׳יל,
לעיון נוסף :לבעיית קביעת הגבול אי-הבהירות ביחס לגבול הדרומי שהיה אז שר המלחמה ,בתזכיר ארוך
נמשכה מאוחר יותר .ב 1922-העלה על בעיית ארץ-ישראל .בתזכיר זה
הדרומי של א״י -ג .ביגר ב״המזרח עבדאללה ,אמיר עבר-הירדן ,דרישה
לספח לשטח שלטונו את כל האיזור
החד ש״ ו . 198 שמדרום לסנג׳ק ירושלים בטענה שאי-
6ו