Page 15 - etmol 92
P. 15
אולם עם זאת רצתה להשאיר בידי הצעת לורנס השנייה )רפיח -עוג׳ה - המוסמכת ״מדן ועד באר־שבע״ .לורנס
מצרים ולא באמצעות ארץ״ישראל, ים־המלח( לבין הצעת קהיר המקורית. טען שכיוון שהעיר באר״שבע נמצאת
את השליטה בראש מפרץ עקבה, מצפון לנחל שבע אפשרי להעביר קו
בניגוד לדרישה הציונית .הצעה זו תזכיר זה היווה את הבסיס להצעה אסטרטגי בתוואי :נחל עזה -נחל שבע
נדחתה מיד על-ידי מצרים .אלנבי, ״הפריזאית״ החדשה שנשלחה למצרים -ים המלח -נחל ערבה -עקבה ,אולם
ב״ .26.3.1919בהצעה זו הסכימה ביחס לקו זה צפויה התנגדות מן המחנה
שמונה לנציב עליון במצרים ,טען ,כי המשלחת הבריטית לקו הערבה ,אך הציוני .שכן הוא מוציא משטח ארץ״
ההצעה מחליפה את השטח היחידי לגבי הקו הצפוני הועלו שתי אלטרנטי' ישראל את כורנוב )ממשית( בה נתגלו
בסיני בעל ערך כלכלי בשטח שומם וכן וות .הראשונה דנה באפשרות שבריט סימני נפט ,וודאי ,לדעת לורנס,
מעבירה תושבים ערביים קבועים שהיו ניה לא תקבל מנדט על ארץ-ישראל ואז שהציונים לא ייוותרו על שטח זה ולכן
תמיד בשליטה מצרית לריבונות של תנסה המשלחת הבריטית להשיג את קו הציע קו דרומי יותר בתוואי :רפיח -
ההצעה המצרית .אם אכן תקבל בריט עוג׳ה -הר סדום -ערבה -עקבה.
ארץ-ישראל. ניה את המנדט על ארץ-ישראל אזי לא לדעת לורנס ,קו זה גם נוח מבחינה
תרצה להתחיל את פרישת שלטונה אסטרטגית שבן יש בו מצוקים בנחל
התשובה המצרית נדונה בפאריז הן בהתנגדות מצד הציונים ומשום כך פוקרה ]נחל צין[ ,שלא יאפשרו חדירה
על-ידי המשלחת המדינית והן על-ידי הוצע הקו הבא :״מהחוף לאורך הגדה ממזרח לכיוון ארץ־ישראל .לורנס ציין,
המשלחת הצבאית הבריטית .התזכיר הימנית של נחל אל-עריש דרך נקודה כי אף קו זה אינו נוח לשבטי הבדואים
הצבאי יצא כנגד צרות״העין של אלנבי 329לקוציימה ,לעבדת ולהר סדום הנעים בין באר״שבע לדרום ובין מזרח
שמקורה בבעיותיו במצרים ובראייתו ומשם לעקבה״ .כך יועבר השטח
את הבעיה כנושא מצרי טהור .התזכיר ממזרח לאל״עריש לארץ״ישראל תמורת הערבה למערבה.
יצא כנגד הניסיון להשקיט את המהו השטח שממערב לקו הערבה שהוא סיוע לעמדה המצרית ניתן בתזכיר
מות שהתעוררו אז במצרים על-ידי פחות חשוב מבחינה כלכלית אך עונה שהוכן על״ידי רס״ן מק״דונאו ,ממשרד
מתנות טריטוריאליות וטען כי יש יותר על דרישות של גבול מבחינה המלחמה .בתזכיר זה הוצע קו צפוני
להיענות גם לתביעות הציוניות .מצרים יותר מהקו המצרי והוא התבסס על נחל
לא פיתחה את איזור צפון סיני מאז אסטרטגית. אל״חסי ]נחל שקמה[ מצפון לעזה כך
1906וגם עתה אינה מראה נטיות לכך עולה מהצעה זו כי המשלחת הברי שעזה ובאר־שבע ישארו בשליטה
ויש לכן להעביר השטח לידי היהודים טית שוכנעה על-ידי הטיעון הציוני
כי להם הידע ,מקורות ההון והרצון לגבי שטחי עיבוד הקרקע בצפון סיני, מצרית.
המכנה המשותף לכל ההצעות הוא
לפעול. ההצעה לגבול של המשלחת הבריטית אי״התחשבות בקו 1906וקביעת קו
מפאריז נשלחה למצרים הצעה חדשה הערבה כקו המזרחי של מצרים .ההבד
שדוחה את תביעות אלנבי לבאר״שבע לים בין ההצעות השונות נוגעים לחלק
אך מקבלת את טענתו בעניין איזור אל- הצפוני .סיכום התזכיר הציע לבחור בין
עריש .הוסכם כי הערבה תשמש גבול
מערבי למדינה הערבית ולכן הועלתה ההצעות השונות לגבול אחרי הכיבוש האנגלי
הצעה להשאיר את קו 1906על כנו ואת
ה״משולש״ בין עקבה )ללא העיר(,
לרפיח ולדרום ים״המלח -בארץ-
ישראל ,כך שבאר״שבע וקשת הערבה
יישארו בשליטה אסטרטגית אחת
ולמצרים לא יהיה גבול משותף עם
הערבים.
הצעה חדשה זו נידונה במצרים
בהשתתפות הגנרל קלייטון ,קצין
המודיעין של אלנבי במערכה לכיבוש
ארץ-ישראל ומאוחר יותר )בשנים
(1925-1923המזכיר הראשי של ממש
לת המנדט בארץ .סיכומם המהיר נשלח
לפאריז ב״ .16.4.1919אלנבי ״הבין״
)כלשון התזכיר( את דרישת פאריז
להשארת באר״שבע בארץ-ישראל ,אך
טען שקו 1906מחוסר כל ערך אסטרט
גי ,שכל מערכת המסילות שנבנתה
במלחמה תאבד את ערכה ושבכל מקרה
של התקפה ייסוגו הכוחות לקו התעלה.
עוד טען שקו 1906בלתי משביע רצון
ביותר מבחינה צבאית אלא אם תקבל
בריטניה שליטה מלאה על ארץ-ישראל.
בכל מקרה התנגד אלנבי ליצירת
רצועת חיץ בין מצרים לחיג׳אז שתהיה
בשליטת ארץ״ישראל ולכן העדיף
לקבל את ההצעה ״הפאריזאית״ הרא
שונה בקו טפילה -עוג׳ה -רפיח .לדע
תו יישארו בעינם הקשיים המינהליים
הנובעים מניתוק שבטי סיני מבאר-
שבע ,אך ניתן לצמצמם אם ייסללו
15