Page 13 - ETMOL_104

‫יילחמו לצד רבם‪ .‬ואולי יראו לצאת בגלוי נגד רוב החכמים‬ ‫ישובו ריקם‪ ,‬וכי הם הולכים ומתקיימים‪ .‬לכן לא מצא לנכון‬
‫והגדול שבחכמי צפת‪.‬‬ ‫להטות אוזן לדברי יריבו ולטענותיו‪ .‬פעמים אחדות זעק‬
‫המבי״ט שהרב קארו מבקש לבזותו לפני ההמון ולהתפאר‬
‫כל אחד מבעלי הריב ביקש את ההגמוניה לעצמו‪ ,‬הופיע‬ ‫עליו‪ ,‬וכי דיבר אליו קשות ״להקל בכבודי ולזלזל בי נגד‬
‫לפני הקהל שלו ולפני כלל הציבור להסביר את עמדתו‬ ‫בני עמי החפצים בכבודי כמו בכבודך״‪ ,‬ואילו הרב קארו‬
‫ולזכות בתמיכת הכלל‪ .‬הכל שחו במחלוקות‪ .‬ארבעים שנה‬ ‫כותב לו‪ :‬״אתה רוצה להתיהר בפני עמי הארץ להראות‬
‫של פולמוסים וויכוחים ומחלוקות הטביעו חותם על החיים‬ ‫שאתה גדול מאיתי״‪ .‬חוגו של המבי״ט הלך והצטמצם בשל‬
‫בצפת ולא רק לרע‪ .‬ההתכתשות בין שתי השיטות‪ ,‬התחרות‬ ‫המריבות הללו‪ .‬לא רק החכמים נהו אחרי הרב קארו‪ ,‬אלא‬
‫המתמדת על ההגמוניה‪ ,‬הרצון של כל אחד שישיבתו תירש‬ ‫גם ממוני הקהילות‪ ,‬והמבי״ט קבל וטען כי לרב קארו יש יד‬
‫את ישיבת הרב יעקב בירב‪ ,‬שתלמידים רבים יעמדו לו‬
‫ויכהנו כרבני קהלים ודיינים‪ ,‬עוררו מתח עצום ונתינת‬ ‫בדבר‪.‬‬
‫הדעת לשאלות הרוחניות של הדור‪ ,‬ובסופו של דבר הרימו‬
‫ברור כי במצב שכזה‪ ,‬תהיה ידו של הנודע ושל הוותיק‬
‫תרומה נכבדה להתהוות המרכז הגדול בצפת‪.‬‬ ‫שבחכמים על העליונה‪ .‬ואכן בכל מקום שנחלקו הרב קארו‬
‫המחלוקת היתה גם על ההגמוניה‪ ,‬אבל יסודה היה לשם‬ ‫והמבי״ט היה הרב ישראל די־קוריאל‪ ,‬מן המוסמכים בידי‬
‫שמים‪ .‬שתי האסכולות העמידו את הוויכוחים שביניהם על‬ ‫הרב יעקב בירב‪ ,‬נוהה אחרי הרב קארו וכן גם המוסמך‬
‫שני קטבים‪ .‬האחד ‪ -‬כיצד יש להורות דין והחיוב לקבל‬ ‫האחר‪ ,‬הרב אברהם שלום‪ ,‬אם־כי לפעמים היתה דעתו של‬
‫הכרעת הרוב‪ ,‬והאחר ‪ -‬לעניין המידות‪ ,‬כיצד צריכה להיות‬ ‫הרב שלום כדעת המבי״ט‪ .‬גם שאר חכמי צפת‪ ,‬שרבים מהם‬
‫הנהגת הרב‪ .‬אבל אין ספק שהמחלוקת היתה גם על ההגמו­‬ ‫היו משומעי לקחו של הרב קארו‪ ,‬נהו אחריו‪ .‬ולא זו בלבד‪,‬‬
‫ניה‪ .‬הרב קארו רצה לשמור על מעמדו‪ ,‬ששיטתו בפסיקת‬ ‫אלא שלפעמים הרוב כפה על המבי״ט לחתום על פסק‬
‫הלכה תתקבל‪ ,‬וכן ביקש ליפות את כוחם של תלמידיו ובכך‬ ‫שדעתו היתה חלוקה עליו‪ ,‬או שהכריז שאין דעתו מסכמת‬
‫להתבצר ולהתחזק‪ .‬כנגדו ניצב המבי״ט ‪ -‬שלדעתו הועידו‬
‫הרב בירב למלא את מקומו ‪ -‬בעמדת התגוננות‪ .‬תלמידיו‬ ‫עם הרוב‪.‬‬
‫לא כולם נשמעו לו וועד ממוני הקהילות נשמע גם הוא לרב‬ ‫מאיגרות התוכחה ששלח הרב קארו להמבי״ט אנו למדים‬
‫כי הוא סבור שאין דרכו ישרה בהנהגת הקהל ולא בהוראת‬
‫קארו‬ ‫דין‪ ,‬שהוא חולק על כל חכמי העיר ואינו חושש לדבריהם‪,‬‬
‫ואף‪-‬על‪-‬פי״כן נחשב המבי״ט למנהיג משכמו ומעלה‬ ‫דבריו רחוקים מן השכל‪ ,‬והדעת אינה סובלתם‪ ,‬המבי״ט‬
‫מרוב רבני צפת‪ ,‬ואנשי צפת הכירו בגדולתו והוא נשאל‬ ‫סובר שיודע הוא הכל ולא יאמר אפילו פעם אחת שאינו‬
‫שאלות רבות בענייני דת ודין ובעסקי ציבור ותשובותיו‪,‬‬ ‫יודע‪ ,‬עובר על כללים שהם מחובות הדיינים‪ ,‬משסה בעל‬
‫שנדפסו אחר״כך בספרים‪ ,‬היו מקור חשוב ללימוד הלכה‬ ‫דין שלא לקבל גזר הדין‪ ,‬ועוד הרבה‪ .‬ועל אלו ענה לו‬
‫ולהבנתה‪ .‬שמעו יצא למרחוק וגם קהילות שבגולה פנו‬ ‫המבי״ט‪ :‬״מה פשעי‪ ,‬מה חטאתי כי דלקת אחרי והרהרת‬
‫אליו‪ ,‬אם־כי לא באותה מידה שזכה לה הרב קארו‪ ,‬מרן בפי‬ ‫אחרי מידותיי״ ומדוע זה עושה הרב קארו הכל כדי ״להקל‬
‫המוני בית־ישראל‪ ,‬שספריו בית״יוסף ואחר״כך השולחן‪-‬‬ ‫בכבודי ולזלזל בי נגד בני עמי החפצים בכבודי כמו‬
‫ערוך היו לספרי יסוד בכל בית יהודי‪ ,‬גם אם רבו עליהם‬
‫ההערות וההגהות‪ ,‬והנודעות שבהן משל הרמ״א‪ ,‬הוא הרב‬ ‫בכבודך?״‬

‫משה איסרליש שבפולין‪.‬‬ ‫אבל המבי״ט כמובן לא נמנע גם הוא מלדבר קשות על‬
‫הרב קארו ובאיגרותיו‪ ,‬שבהן הוא משיב על טענותיו‪ ,‬הוא‬
‫הפולמוסים הגדולים שנמשכו ארבעים שנה‪ ,‬ידעו עליות‬ ‫אומר כי הרב קארו עוסק בדברי ״קנטורין וחירופין והוצאת‬
‫ומורדות‪ .‬הם נתעצמו ומותנו ונתחדדו שוב‪ ,‬עד שנת של״א‪,‬‬
‫‪ ,1571‬שמאז ואילך התקרבו שני גדולי ההלכה זה לזה‪,‬‬ ‫שם רע״ עד כדי מלשינות‪ .‬המבי״ט סבור שעל הרב קארו‬
‫ומשחלה הרב קארו בחולי אשר בו נפטר‪ ,‬נדמו המחלוקות‬ ‫לפייסו ולקבל ממנו מחילה‪ .‬אבל לדבריו ״קצת תלמידים״‬
‫והיחסים שבינו לבין המבי״ט נתקנו‪ .‬וכך כתב יוסף‪ ,‬בנו של‬
‫המבי״ט‪ ,‬שנולד מאשתו השניה והוא כבן שבעים‪ :‬״שנת‬ ‫חיזקו את ידו של הרב קארו לבל יעשה זאת‪.‬‬
‫השל״ה‪ ...‬נח נפשיה של הרב מהר״י קארו ז״ל‪ .‬ובחוליו‬ ‫אפשר שהריב הזה‪ ,‬שבעוצמתו כמעט אין דומה לו‪ ,‬היה‬
‫הוליכני אבא מארי ז״ל לנשק את ידיו וברכני‪ .‬ואז ראה‬ ‫ספרותי ובבחינת חליפת דברים בכתב‪ ,‬יותר משנשתקף‬
‫אבא מארי ז״ל בחלום את הרב )יוסף קארו( ושהוסיפו לו‬ ‫למעשה בחייהם של חכמים אלו יום־יום‪ .‬עובדה היא‬
‫חמש שנים״‪ .‬מסתבר כי המבי״ט האמין שמראה הרב קארו‬ ‫שבמשך תקופה ארוכה זו לא נמנעו השניים מלשבת יחד‬
‫בחלומו הוסיף לו חמש שנות חיים‪ .‬לפי מסורת אחת סמך‬ ‫בבית״הדין ובבית״הוועד‪ ,‬ובאיגרות פותח המבי״ט בשבח‬
‫הרב קארו תלמידים רבים לפני פטירתו ״ומסרם בידי הגאון‬ ‫מידותיו של הרב קארו ומכנהו ״חכם שלם בתורה‬
‫המבי״ט שירש את מקומו״‪ .‬גדולי הדור התפייסו‪ .‬הרב‬ ‫ובמידות״‪ .‬נראה שעם כל חריפותם של הדברים שביניהם‬
‫קארו ראה בהמבי״ט‪ ,‬האחרון מארבעת התלמידים שנסמכו‬ ‫וההאשמות הקשות שהטיח האחד בחברו‪ ,‬לא נותק הקשר‬
‫ארבעים שנה לפני כן בידי הרב בירב‪ ,‬את ממשיכו ויורשו‪.‬‬ ‫ביניהם‪ .‬קשים היו בהתכתבותם ופחות מכך בהרבה‬
‫הרב קארו‪ ,‬מרן של כל קהילות ישראל נפטר באותה שנה‪,‬‬ ‫בהתוועדותם ובהליכותיהם‪ .‬מן האיגרות שהחליפו ביניהם‬
‫של״ה‪ ,1575 ,‬והמבי״ט היה מעתה לראש ולמנהיג‪ ,‬ולידו‬ ‫אתה מוצא שהם עצמם נמצאים גם במצוקה גדולה ומייחלים‬

‫הרב יעקב בירב השני‪ ,‬תלמיד של הרב קארו‪.‬‬ ‫לכך שיחסי האהבה והרעות יחזרו ויהיו מתוקנים‪.‬‬
‫חמש שנים נתקיים חלומו של המבי״ט והוא עמד בראש‬
‫קהילת צפת‪ .‬בשנת ש״ם‪ ,1580 ,‬הלך גם הוא לעולמו‪ .‬תמה‬ ‫מחלוקת זו שבין המבי״ט ובין הרב קארו אין דומה לה גם‬
‫תקופה בחייה של צפת‪ ,‬ואולם עוד צפויים היו לה ימים‬ ‫בפולמוסים הגדולים שחכמי צפת היו מצויים בהם באותה‬
‫תקופה‪ ,‬כגון בין הרב יעקב בירב לרב לוי בן״חביב בעניין‬
‫גדולים‪.‬‬ ‫הסמיכה‪ ,‬ומובן שהיא הטביעה חותם על חיי היחיד ועל חיי‬
‫הציבור בצפת‪ .‬טבעי הדבר שריבותיהם של שני הגדולים‬
‫לעיון נוסף‪ :‬יוסף בחירי‪ ,‬מאת מאיר בניהו‪ ,‬התאת ״יד ‪T m‬‬ ‫שבקהילה המפוארת בענייני הלכה וציבור‪ ,‬יצרו שני מחנות‬
‫ואסכולות המתנצחים ולוחמים אלה באלה‪ ,‬וגם תלמידיהם‪,‬‬
‫נסים״‪ ,‬תשנ״א‬ ‫גם הם מגדולי צפת‪ ,‬נשואי פנים ומנהיגי קהלים‪ ,‬עמדו איש‬
‫לימין רבו ‪ -‬ועל אחת כמה וכמה שהתלמידים אף שולבו‬
‫‪13‬‬ ‫בוויכוחים‪ .‬הרב קארו הקנה להם סמכות לדון ולהורות‬
‫ולהשתתף בדיוני בית״הוועד‪ ,‬ואילו המבי״ט נלחם בעוז נגד‬
‫מגמה זו‪ .‬תלמידי הרב קארו קינאו קנאת כבודו ולא עשו‬
‫דבר שלא בהסכמתו‪ ,‬ואילו המבי״ט לא מצאנו שתלמידיו‬