Page 23 - etmol_2
P. 23
נערך פדיון פטר חמור כפי ההלכה ! זמן- איטה דלדיה, חתונה
מה לפני החתונד ,נולד חמור באחוזת ספרדית״אשכנזית
בני ילין במוצא ומאחר שהיה הבכור, וד,מוזמנים שתו ואכלו ושרו ורקדו ,גב
שילבו את חגיגות פדיונו בסיום חגיגות רים לחוד ונשים לחוד .שבעה ימים נער מייד אחרי החג החלו בהכנות לחתונה,
החתונר — ,קישטו את החמור מכף רגל כו החגיגות — עם בוקר נפתחו והסתיימו שנערכה כמנהג אשכנז וספרד גם יחד,
ועד ראש ,הניחוהו על טס נחושת ופדוהו בלילה .בשבת שתו המוזמנים מהיין ש שכן החתן ,כאמור ,היה ״חצי״ ספרדי.
עשוהו בבית החתן ביום שנולד והוא קנו לה לכלה אריגים אצל הסוחרים
מידי הכהן כדין. נשמר במרתף עשרים-ושתים שנה לכבוד הספרדים ישראליקו חזון ,פראג וגורל —
תמו החגיגות והזוג החל בחייו המשו שהם המובחרים בעיר — ובגדים אצל
תפים .עברו חמישד-,עשר חודשים וד-, היום הגדול. הגרמני־נוצרי אפינגר וכובעים אצל אימ־
כלה הצעירה ילדה את בתד ,הבכורה. ביום השמיני לחתונה נוספה שמחה — ברגר .באותו זמן הגיע לירושלים חייט
אותו יום מלאו לה שמונד-,עשרד ,שנה. צעיר מאירופה ,וכפי שנמסר ,ידע את
איטד ,ודוד ילין חיו ביחד חמישים- מלאכתו יפה .״החייט הסלוצקאי״ — כפי
ושבע שנים ,נולדו להם שבעה ילדים, שכינוהו — הוזמן לבית הכלה כדי לקחת
שנים מהם מתו בחיי הוריהם .הם ראו מידותיה ולתפור לה בגדי חתונד .,הוא
שמחות ואושר ,ידעו ימים של חג וימים הצליח מאוד במלאכתו ,בגדי החופה היו
של עצב ,אבל עד סוף ימיהם מאושרים לפי ״המודה״ האחרונה ,והדבר פירסם
היו זה בזו ,כבימים הראשונים לאירו- את שמו בעיר .את הלבנים תפרה איטה
שיהם ולנשואיהם .דוד ילין היה לסופר בעצמה במכונת־התפירה שהביא לה ארו
ולמורה ולחוקר נודע ולפרופסור לשירת
ימי-הביניים באוניברסיטה של ירושלים סה מביירות.
לאחר ייסודה .בשנת 1942מת דוד ילין שבוע לפני החתונד ,התחילו החגיגות
והוא בן .78שנר ,אחר-כך מתר ,אשתו בבית החתן ובבית הכלה .אמה של איטה
ערכה סעודה לעשרה תלמידי-חכמים ענ
הנאמנה והאהובה איטה. יים והלכה עם איטה לביתו של רבה
של ירושלים ,שמואל סלאנט ,כדי לקבל
לעירו נוסח ! ”לצאצאי״ — איטה ילין, את ברכתו ומשם הלכה הכלה הצעירה
״ירושלים של תמול״ — דוד ילין.
לכותל המערבי ,להתפלל.
מה פתאום צפורים! בבוקר יום החתונה ,שנערכה בסוף
הקיץ ,קיבלה איטה מתנות מהורי ארו
במאמר ״מה פתאום צפורים ד׳) ג ליון 1של ״עת-מול״( נאמר כי ההשערה סה! מעיל קטיפד ,שחור רקום וצרכי
המקובלת היא ,שהצגת ראשי האנשים בהגדה הנודעת מהמאה ד ,13-,כראשי רחיצה :ארבע מגבות רקומות חוטי זהב
מתוצרת קושטא ,קערית לסבון ,מטלית
צפורים ,מקורה באיסור של ״לא תעשה לך פסל וכל תמונה״. ותשמישי רחצה אחרים .עם חבילה זו
לא נראה לי הסבר זד״ שכן ביהדות אשכנז של המאה הי״ג לא היה איסור יצאה לבית-המרחץ כדי לטבול כדין,
של ציורי דיוקנאות חלקות ,שאין בהן שקיעה או בליטר .,ואמנם ,מצויים כתבי- כשהיא מלווה בפמליה גדולה של נשים
מצד החתן ומצד הכלה .את הדרך לבית
יד מאשכנז ומאיזור הריינוס בני אותו זמן ,שבד,ם מצויירים פרצופי בני-אדם. המרחץ עשו במרכבות שהוזמנו במיוחד
אגב ,גם ציירים נוצרים מאשכנז של ימי-הביניים נד,גו לצייר ראשי צפורים ותוך כדי הנסיעה שרו הנשים שירים
עליזים .הוצאות המרחץ ,לפי המנד,ג הספ
וחיות במקום ראשי אדם.
אין זד ,מתקבל על הדעת שד,צייר יעוות פני אישים נערצים לפרצופים רדי ,הם על הורי החתן.
מגוחכים ,כדי לדדשמר מעבירד״ שכן יכול היה לצייר ציורים אחרים — מן הכלה טבלה במקור ,והנשים הצטופפו
סביב ,שרו ורקדו וחילקו מגדנות .את
החי ומן הצומח ,אלא נראה שהיתר ,לו כוונד ,אחרת ,מיוחדת. צפרניה של הכלה גזזו לפי המנהג האש
חוקרת האמנות היהודית זופיה אמייזנובה כותבת ,כי נטיה זו ,לצייר
ראשי דמויות כראשי חיות וצפורים ,באד ,מטעמים של מיסטיקה ,כדי לרוממם כנזי.
אל ספירות שמיימיות ולשוות להם אופי על-אנושי .לדעתה ,קיימת נטיה זו
שבעה ימי חג
בציור היהודי בעיקר לגבי צדיקים.
בסיור שערכתי לפני שנים מספר בקד,ילות היהודיות באשכנז ביקרתי לחתונה באו כל נכבדי ירושלים ,יהו
בעיר קטנד״ קארדן ,בגלילות נד,ר המוזל-הריינוס ,בבית ששימש כד,קדש לנזירים דים ,ערבים ,תורכים ,קונסולים ומשלחת
בימי-הביניים .על הקיר היו ציורים מהמאד ,הי״ג-י״ד ,ולהפתעתי ,מצאתי של בני ביל״ו מגדרה ,ידידיה של אביה.
ביניהם את ״אחיהם״ של דמויות הגדת-הצפורים ! אבירים שיצאו במסע אל לבישת בגדי החופה נערכה בטקס מרשים
וחגיגות החתונה החלו .המנגנים ניגנו
ארצות המזרח וראשי בני המזרח — כראשי צפורים.
חקר תעלומת ראשי הצפורים עדיין לא בא לפתרונו ומבקש השלמה.
מאיר איילי
23