Page 21 - etmol_2
P. 21

‫‪ nnn‬שלמה שב^ו‬

      ‫נסיעה לביירות‬                                ‫על כל חתן וחתן והיא סירבה‪ ,‬עד שהעלו‬               ‫איטה פינם היתה גת למשפחה נכבדה‬
                                                                           ‫את שמו של דוד ילין‪.‬‬       ‫בירושלים של סוף המאה הקודמת‪ .‬אביה‬
‫עבר זמן מה והחתן הודיע כי הוא‬                                                                        ‫מיכל פינס היה מנהל מפעלי עזרה מטעם‬
‫רוצה לנסוע לביירות‪ ,‬כדי לבקר באוני­‬                ‫דוד ילין שבאותם ימים מלאו לו עש‪-‬‬                  ‫קרן מונטיפיורי ופטרונם של הביל״ויים‪.‬‬
‫ברסיטה האמריקאית‪ .‬הנסיעה נראתה מו­‬                 ‫רים‪-‬ואחת שנה‪ ,‬היה חתן• מבוקש ומש­‬                 ‫דוד יעללין )ילין — ברבות הימים(‬
‫זר ה‪ :‬החתונה קרובה והחתן ראשו בענ­‬                 ‫פחות רבות רצו להשתדך בו שכן ניבאו‬                 ‫היה אף הוא מבית נכבד בירושלים‪.‬‬
‫יינים אחרים‪ .‬הסתירה איטה את צערה‬                   ‫לו עתיד גדול‪ .‬אבל גם הוא דחה את‬                   ‫אביו — יהושע ילין‪ ,‬היה ממשכילי העיר‬
‫ותמיהתה ודוד יצא לדרך‪ .‬נסע בכרכרה‬                  ‫ההצעות‪ ,‬עד שהעלו את שמה של איטה‬                   ‫ומן החולמים והעושים למען הקמת שכו­‬
‫ליפו ושם ציפה לספינה שתיקח אותו‬                    ‫כינס‪ .‬השנים כבר הכירו זה את זו מפגי­‬              ‫נות חדשות בעיר‪ .‬יהושע שנולד בירו­‬
‫לביירות‪ .‬ובינתיים התגעגע לאיטה‪ ,‬ישב‬                ‫שות חטופות והם הודיעו בצניעות‪ ,‬כי‬                 ‫שלים לפני ‪ 130‬שנה והיה בן יחיד לאביו‪,‬‬
‫וכתב איגרת‪ .‬זהו כנראה אחך ממכתבי‬                   ‫אם ההורים מסכימים לשידוך‪ ,‬אין להם‬                 ‫חולל ״סנסציה״‪ .‬כשהיה בן ‪ 14‬נשא לאשה‬
‫האהבה הראשונים של ארץ‪-‬ישראל החד­‬                                                                     ‫את בתו של איש נכבד ועשיר שבא‬
                                                                                           ‫התנגדות‪.‬‬  ‫לארץ מבגדד‪ ,‬יחזקאל יהודה‪ .‬היה זה‬
             ‫שה וכך נאמר בו בין השאר‪:‬‬              ‫וכך נכנסו יום אחד לביתו של פינס‪,‬‬                  ‫אחד הזוגות ״המעורבים״ — של אשכנזי‬
    ‫״ב״ה‪ ,‬יום א׳ ניסן תרמ״ה‪ ,‬פה יפו‪.‬‬               ‫כמנהג‪ ,‬שני שליחים שנתפרסמו אחר‪-‬‬                   ‫וספרדיה — הראשונים בארץ‪ .‬יהושע‬
                                                   ‫כך — יואל משה סלומון ויוסף ריבלין‪,‬‬                ‫ילין וגיסו היו היהודים הראשונים בארץ‬
                                ‫אהובתי וחיי‪.‬‬       ‫ובשם החתן הושיטו לאיטה מטפחת אדו­‬                 ‫בזמן החדש שעסקו בחקלאות הם רכשו‬
‫מה ינעמו לי הרגעים בשבתי אל ה­‬                     ‫מה‪ ,‬כדי שתתפוס בה בצידה השני ובכך‬                 ‫את קולוניא‪ ,‬היא מוצא של היום‪ .‬אמנם‬
‫שולחן לכתוב אליך‪ .‬הרגעים האלו שווים‬                ‫יקום הקניין ויהיה זה לאות‪ ,‬כי השנים‬               ‫לא עברו לחיות שם‪ ,‬אבל בילו במקום‬
‫לי בכל עמלי במסעי‪ .‬תמונתך מרחפת‬                    ‫— דוד ילין ואיטה פינס — מאורסים‪.‬‬
                                                                                                                ‫ימים רבים ועיבדו את האדמה‪.‬‬
               ‫נגד עיני ואנוכי מדבר אליך‪.‬‬                    ‫הסמיקה איטה ומשכה במטפחת‪.‬‬               ‫דוד ילין למד בחדרים ובישיבות של‬
‫האח! מערכי לבי לפניך אערוכה ופני‬                   ‫נקבעה הנדוניה וחודשיים אחר‪-‬כך‬                     ‫ירושלים‪ ,‬קרא בספרי השכלה‪ ,‬ואת ימי‬
                                                   ‫נערכו האירוסין בחגיגה גדולה‪! .‬זחתוגה‬              ‫הקיץ בילה באחוזת המשפחה במוצא‪ .‬עוד‬
   ‫לא יחוורו‪ .‬אספרה לך כל העובר עלי‪:‬‬                                                                 ‫בהיותו נער החל לפרסם מאמרים וכת­‬
‫אופני העגלה החלו לסוב על צירם‬                               ‫עמדה להיערך כעבור חצי שנה‪.‬‬               ‫בות מחיי ירושלים בעתונים העבריים‬
‫ואנוכי עוד עיני נטויות אחורנית אל‬                                                                    ‫באירופה‪ .‬דוד ילין הצטיץ בלימודיו ומש‪-‬‬
‫ביתך‪ ,‬יקירתי‪ ,‬ובכל לב אקרא פעמים‬                   ‫איטה פינס ואדוסה דוד יעלליו‬
‫ו שלו ש‪ :‬׳חיי בשלום‪ ,‬חיי בשלום!׳ והנה‬                                                                              ‫גדל‪ ,‬נתמנה מורה בבית‪-‬ספר‪.‬‬
‫הגענו לבקעה היורדת לקולוניא‪ ,‬היא‬                                                                     ‫משהגיעה איטה ילין לגיל חמש‪-‬עשרה‬
                                                                                                     ‫החלו השדכנים לבוא לביתם ולהציע לה‬
                                            ‫מוצא‪.‬‬                                                    ‫חתנים מן הנכבדים שבצעירי העיר‪ .‬היו‬
‫קולוניא! מה ינעמו הזכרונות אשר‬                                                                       ‫גם צעירים שהציעו את עצמם כחתנים‪,‬‬
‫יזכירני השם הזה! יזכירני ימי ילדותי‪,‬‬                                                                 ‫כמו המורה שלה לעברית‪ .‬אליעזר בן‪-‬‬
‫ימי רוצי כל היום בגן לקטוף פרי העצים‪,‬‬                                                                ‫יהודה‪ ,‬ידיד הבית‪ ,‬הציע שידוך עם‬
‫יזכירני את החזיונות הנעימים אשר חזי‪-‬‬                                                                 ‫מרוקאי עשיר‪ ,‬שכן הוא הטיף למיזוג‬
                                                                                                     ‫גלויות‪ .‬הוריה של איטה שאלו לדעתה‬

‫‪21‬‬
   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26