Page 74 - ורד נועם סופי לאתר
P. 74
פרק ב
כנפל 25,וכי חשש הטומאה בטל אם נבדקה הדירה ונמצאה טהורה ,וכן אם
נמצא מי שהשגיח על הדייר הנכרי בעת שהותו בה .כן מתברר מן המשנה,
שחזקת הטומאה קשורה לאפשרות נוכחותה של אישה אצל הגוי .מכאן העלו
כל המפרשים לדורותיהם ,שסיבתה של חזקת הטומאה היא במנהגם של הנכרים
לקבור את נפליהם בבתיהם ,הגם שנימוק זה דומה שהוצנע במשנה .במקום
אחר אנו שומעים גם על חשש טומאה מפני נפליהם של הכותים‘ :בית הטומאות
של כותים מטמאין באהל מפני שהם קוברין שם את הנפלים ר' יהודה אומר לא
היו קוברין אלא משליכין וחיה גוררתן' 26.היכן קברו היהודים את נפליהם? דבר
זה מתברר מהלכה אחרת‘ :התלולות הקרובות בין (עיר) לעיר ובין לדרך אחד
חדשות ואחד ישנות טמאין מפני שהנשים קוברות שם את נפליהן ומוכי שחין
את איבריהן'27.
היהודים הרחיקו את הקבורה מן היישוב בכלל (ראו הסעיף הבא) ,והקפידו
לעשות כן גם בנפלים ,וקברום מחוץ לעיר ובצד הדרך .אלון וגולדברג
בעקבותיו הציעו ,שטומאת מדורות הגויים לא נגזרה באמת משום נפלים ,אלא
‘עיקר מגמתם היה להרחיק את הישראלי מן הנכרי' ,והאיסור נתלה אחר כך
בחשש קבורתם של נפלים 28.ואולם כריסטין הייס הצביעה על קדמותה של
הרתיעה מפני מנהגם זה של הגויים ,שהרי כבר מגילת המקדש מעידה עליהם כי
‘בכול מקום המה קוברים את מתיהמה וגם בתוך בתיהמה המה קוברים' 29.מכאן
הסיקה שטומאת מדורות הגויים וארצות העמים היא גזֵרה קדומה ,שיסודה
אכן בחשש מפני קבורת מתים ונפלים בלא ציון .להלן (בפרק ד) ,יידון המונח
ההלכתי ‘בית הפרס' ,ושם אנסה להביא ראיה לשיטת אלון בדבר עצמאותה של
גזרת הטומאה המקורית על ארצות העמים וניתוקה מחשש טומאת המת.
מן המשנה והתוספתא משתמע שחששו לקבורת נפלים בבתים ,בבתי מרחץ
על יחסם של חז"ל לטומאת נפלים ראו להלן ,פרק ד ,ב.3 25
משנה ,נדה ז ד .ראו ההלכה המקבילה בתוספתא ,נידה ו טו (עמ' ,)648העוסקת בבית 26
2 7
מרחץ של כותים. 2 8
תוספתא ,אהלות טז א (עמ' .)613
אהלות ,גולדברג ,עמ' ;134אלון ,טומאת נכרים ,עמ' 145הערה .75בכך ביקש אלון 2 9
לתרץ את ביטול טומאתה של עיר עכו"ם שחרבה ואת שיטת ר' שמעון המטהר מת נכרי
מטומאת אהל ובכל זאת לא חלק על טומאתם של מגורי הנכרים .ראו גם גילת ,אליעזר,
עמ' .237-236
הייס ,טומאות נכרים ,עמ' .204-202ראו נימוקיה הנוספים שם ,וההפניה לכותבים אחרים
שהשקפתם דומה ,עמ' 281הערה .18
] [ 64
