Page 75 - ורד נועם סופי לאתר
P. 75
טומאת המת בספרות קומראן
וכדומה ,אבל לא לקיומם של קברים ממש במקומות הללו .ואולם מגילת המקדש
מתארת גם קבורת מתים ממש ,בכל מקום ,ואפילו בבית .הממצא הארכאולוגי
מן התקופה ההלניסטית עד התקופה הביזנטית בארץ–ישראל מלמד שהמתים
נקברו תמיד בבתי קברות מחוץ ליישוב ,ביישובים יהודיים ,פגניים ונוצריים
כאחד .תופעה של קבורה בין בתי היישוב או בתוכם אינה מוכרת30.
נראה שהמקורות התנאיים ,המאשימים את הנכרים בקבורה מזדמנת של
נפלים בלבד ,מדייקים יותר ממגילת המקדש בתיאור המציאות בת התקופה.
מקבילה תרבותית מעניינת לתופעה זו אפשר למצוא בתרבות היוונית הקלאסית,
אשר אף שאסרה קבורת מבוגרים בתחומי יישובים ,התירה קבורת ילדים31.
אפשר שבעל המגילה נסחף כאן להפרזה רטורית32.
א 3בתי הקברות
כי אם מקומות תבדילו בתוך ארצכמה אשר תהיו קוברים את מתיכמה
בהמה בין ארבע ערים תתנו מקום לקבור בהמה
המגילה אוסרת על קבורה בבתים ובתחומי הערים ,ותובעת לייחד מקום קבורה
אחד בין כל ארבע ערים .ידין ביקש להוכיח ,שלפי ההלכה הפרושית–התנאית
אין איסור על קבורה במקומות יישוב ,ולפיכך הלכות המגילה כאן‘ ,יש להן
אופי פולמוסי ברור' .לשיטתו‘ ,עולה בבירור ,כי הבריות נהגו לקבור בכל
מקום ,ואפילו בתוך בתי היישוב .במיוחד יוצא קצפו של בעל המגילה על
הקבורה בבתים' 33.ידין מביא ראיה להיתר זה מן העובדה שההלכה התנאית
אוסרת קבורה דווקא בערים מוקפות חומה ובערי הלויים ,ולא בשאר הערים.
על–פי המשנה ,הקבורה אסורה רק בערים מוקפות חומה שהן ‘מקודשות ממנה
[= מארץ ישראל בכלל]'‘ :עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים
אני מודה לפרופ' חנן אשל על קביעות אלה. 3 0
פארקר ,מיאזמה ,עמ' .41 31
32
ברין ,השימוש במקרא ,עמ' ,228משער שמחבר המגילה אינו מתייחס כלל למציאות
קונקרטית ,כי אם תוקף נוהגי קבורה שהיו מקובלים בישראל בימי המקרא ,אלא שהוא 3 3
מייחס אותם לגויים.
מגילת המקדש ,ידין ,א ,עמ' .250כמין אסמכתא לקיומה בפועל של קבורה בתוך הבתים
בחברה היהודית של ימי הבית הוא מצרף את פסיקתו של הרמ"א (!) ,וראו עוד להלן.
שיפמן ,טומאת מתים ,עמ' ,138-137קיבל את דעת ידין בדבר ההלכה התנאית.
] [ 65
