Page 391 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך

‫נספח ב ‪389‬‬

‫חיזוק לטענה כי ההעתקה נעשתה לקראת מסירת הספר לדפוס מתגלה בתיקון החוזר‬
‫על עצמו מספר פעמים בכתב היד של המילה “רומא" ל"בצרה" (ראו למשל התיקונים בדף‬
‫‪ 20‬ע"ב‪ 21 ,‬ע"א‪ 21 ,‬ע"ב‪ 39 ,‬ע"א)‪ .‬תיקונים אלו באים במקומות שבהם חזה מלכו חורבן‬
‫ופורענות לרומא‪ ,‬ושינוי השם “רומא" ל"בצרה" נועד להקהות את חריפותם של הדברים‬
‫שהופנו כלפי רומא ונבע מהחשש שביטויים מעין אלו יעוררו זעם והתנגדות בקרב הנוצרים‪.‬‬
‫אולם בשנים אלו טרם הונהגה צנזורה מחייבת על כתבים עבריים‪ ,‬וצנזורה עצמית של‬
‫כתב יד המיועד לשימוש יהודי פנימי נראית לפיכך מוגזמת‪ .‬מסתבר כי כתב היד היה אמור‬
‫להידפס כספר ומכיוון שבכתב הביטחון שקיבל מלכו מן האפיפיור ב–‪ 20‬במאי ‪ 1530‬ניתן‬
‫למלכו אישור מפורש להדפיס ספרים בתנאי שהם “הוגהו תחילה הגהה מדוקדקת על ידי‬
‫בננו האהוב המשמש עתה ראש הארמון הקדוש בעיר המעטירה ובאין מניע מצד ההנחות‬

‫והחוקים והפקודות האפוסטוליות ושאר כל איסורים"‪23.‬‬
‫נראה אפוא כי הצנזורה הפנימית נעשתה מכיוון שכתב היד אמור היה להימסר לדפוס‪,‬‬
‫ועל פי האמור בכתב הביטחון של מלכו להישלח על ידי בעל הדפוס לביקורת נוצרית‬
‫רשמית‪ .‬זו גם הסיבה שבגללה בחלקו השני של כתב היד‪ ,‬שטרם הועתק‪ ,‬לא מופיעה כלל‬

‫המילה “בצרה" והשם “רומא" נזכר במפורש‪24.‬‬
‫מדוע נפסקה מלאכת ההגהה וההעתקה בעיצומה? נראה כי הגורם להפסקה היה יציאתו‬
‫של מלכו באלול רצ"ב (אוגוסט ‪ )1532‬לרגנסבורג לפגישה עם הקיסר קרל החמישי‪ ,‬פגישה‬
‫אשר בעקבותיה הוא הוצא להורג במנטובה שבאיטליה בכסלו רצ"ג (נובמבר ‪ .)1532‬נראה‬
‫כי בשלב זה אחד מתלמידיו של מלכו צירף כאחד את מה שהועתק כבר בידי הסופר יחד‬

‫עם הטיוטה המתוקנת של מלכו‪ ,‬וכך יצר את כתב היד כפי שהוא לפנינו כיום‪.‬‬
‫על פי הסבר זה ברור מדוע נפסק כתב היד בדף ‪ 42‬ע"ב באמצע העמוד‪ ,‬מדוע מדף‬
‫‪ 49‬נעשה כתב היד רהוט יותר‪ ,‬וכן כיצד יתכן שבחלקו הראשון של כתב היד‪ ,‬שהועתק‬
‫בכתיבת סופר אשכנזי‪ ,‬ישנם תיקונים בכתב הספרדי שבו כתוב חלקו האחרון של כתב היד‪.‬‬

‫כיצד יש לבטא את שמו של מלכו?‬

‫אין כל ספק בנוגע לכתיב של השם “מלכו"‪ ,‬שכן בפתח הדפוס הראשון של דרשותיו של‬
‫מלכו (שאלוניקי רפ"ט) מופיע אקרוסטיכון המורכב משמונה פסוקים היוצרים את השם‬

‫אשכולי‪ ,‬התנועות‪ ,‬עמ' ‪ .402‬צוקר הציע כי מלכו "חילק את כתב היד המקורי‪ ,‬שהיה כולו כתוב‬ ‫‪ 23‬‬
‫בכתבו הספרדי בין מאמיניו מקורביו" (צוקר‪ ,‬שיר חדש‪ ,‬עמ' ‪ ,)474‬אולם אין להשערה זו כל‬ ‫‪2 4‬‬
‫ביסוס במקורות‪ .‬לא ידוע על מקרה אחר שבו חילק רב את כתב היד של הספר שלו בין תלמידיו‬

‫למזכרת וקשה להאמין שנוהג כזה אכן התקיים‪.‬‬
‫גם בדף ‪ 39‬ע"ב ובדף ‪ 42‬ע"א‪ ,‬לקראת סוף החלק שהועתק על ידי הסופר‪ ,‬יש מספר מקומות‬
‫שלא תוקנה בהם "רומא" ל"בצרה"‪ ,‬ונראה כי מלכו לא הספיק להגיה את כל ההעתקה בטרם יצא‬

‫לרגנסבורג‪.‬‬