Page 135 - morocco
P. 135

‫‪129‬‬                       ‫החינוך‬

     ‫מיכאל מ' לסקר‬

‫תלמידים יהודים‪ ,‬פאס‪1923,‬‬  ‫במחצית השנייה של המאה התשע‪-‬עשרה ובמאה העשרים עבר החינוך היהודי במרוקו‬
                          ‫תמורות מפליגות‪ .‬עיקרן היה התרחבות אפשרויות הלימוד שבאה עם גיוון מוסדות החינוך‪,‬‬
                          ‫לאחר שרשתות חינוך יהודיות מחוץ למרוקו הקימו בה בתי ספר חדשים‪ .‬היו אלה בתי‬
                          ‫ספר אירופיים‪ ,‬בעיקר של חברת "כל ישראל חברים" )כי"ח(‪ ,‬ובתי ספר מטעם גורמים‬
                          ‫דתיים‪ ,‬בחסות ארגונים יהודיים מערביים‪ .‬בתי הספר החדשים העסיקו מורים טובים‬
                          ‫יותר מן המורים‪-‬הרבנים מהסוג הישן‪ ,‬ששלטו במערכת החינוך המסורתית עד אמצע‬
                          ‫המאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬ואשר לא קיבלו הכשרה פדגוגית ראויה לשמה‪ .‬החינוך המסורתי‪,‬‬
                           ‫שנועד בעיקר לבנים‪ ,‬כלל לימודי דת בלבד ותרם מעט מאוד לניעות חברתית‪-‬כלכלית‪.‬‬
                          ‫מוסדות החינוך החדשים היו אחד הגורמים העיקריים בתהליך המודרניזציה של‬
                          ‫הקהילה‪ .‬הדגש בהם היה על הקניית ערכים חדשים בתחום המשפחה‪ ,‬על עריכת רפורמות‬
                          ‫במגזר הקהילתי ועל ראיית התרבות האירופית‪ ,‬ובמיוחד זו הצרפתית‪ ,‬כדגם תרבותי‬
                          ‫שאליו יש לשאוף‪ .‬השפעות אלה גרמו במחצית הראשונה של המאה העשרים לשינויים‬
                          ‫גם במוסדות החינוך המסורתיים והודות להם הם המשיכו להתקיים עד עצמאות מרוקו‪.‬‬
                          ‫כתוצאה מהתמורה הזו שרר מתח בין החינוך המסורתי והמודרני‪ .‬רוב רבני מרוקו‬
                          ‫בערי החוף ובחלק מערי פנים הארץ המרכזיות לא התנגד להשכלה המודרנית‪ ,‬אולם היו‬
                          ‫רבנים בעלי השפעה בערי השדה שהתקשו להסכים למערכת חינוך בעלת נטייה חילונית‬
                          ‫או חילונית‪-‬למחצה‪ ,‬וחששו מפגיעה בבתי הספר המסורתיים ומיציאת הנוער היהודי‬

                                                                                                   ‫ל"תרבות רעה"‪.‬‬
                          ‫בפרק שלהלן נציג את רבגוניותה של מערכת החינוך היהודית במרוקו‪ ,‬את התפתחותה‬
                          ‫ממערכת חינוך מסורתית בעיקרה‪ ,‬ואת השינויים שחלו בה למן המאה התשע‪-‬עשרה ועד‬
                          ‫לכינון משטר החסות הצרפתי )‪ ,(1912‬מכינונו עד למלחמת העולם השנייה‪ ,‬ממלחמת‬

                                        ‫העולם השנייה ועד לקבלת העצמאות )‪ ,(1956‬ולבסוף במרוקו העצמאית‪.‬‬

                                                             ‫החינוך המסורתי‬

                          ‫עד שנות השישים של המאה התשע‪-‬עשרה למדו יהודים ומוסלמים במרוקו במוסדות‬
                          ‫חינוך מסורתיים‪ :‬היהודים למדו ב"חדר" )שנקרא סלא; ובאזורים דוברי הספרדית‪:‬‬
                          ‫אסנוגויטה ]‪ ,([Esnoguita‬בתלמוד תורה ובישיבה‪ .‬המוסלמים למדו בכתאב‪ ,‬במסיד‬
                          ‫ובמדרסה‪ .‬שיטות החינוך היו מיושנות‪ :‬שינון טקסטים‪ ,‬מעט ספרי לימוד‪ ,‬ומספר מקצועות‬
                          ‫לימוד מצומצם‪ ,‬שכלל בעיקר לימודי קודש‪ .‬האמידים שכרו בדרך כלל מורים פרטיים‬

                                                                                                 ‫ללמד את ילדיהם‪.‬‬
                          ‫המוסדות המסורתיים שכנו במבנים ישנים חסרי חלונות‪ ,‬ותנאי ההיגיינה ששררו בהם‬
                          ‫היו ירודים‪ .‬חלק מן ה"חדרים" שכן בבתי כנסת‪ ,‬והפעילות החינוכית בהם מומנה בכספי‬
                          ‫מסים שהושתו על בשר ויין כשר‪ ,‬ומתרומות‪ .‬מטרת החינוך ב"חדר" הייתה להכשיר את‬
                          ‫הילדים להיות חלק מן הקהילה ולהנחותם בשבילי המסורת היהודית‪ ,‬לקראת טקס הבר‬

                                                                                 ‫מצווה ושנות הבגרות המוקדמות‪.‬‬
   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140