Page 212 - morocco

‫אמנון ב'לוח‪206‬‬

‫מרוקו‬

‫דו‪-‬לשוניים בעברית ובערבית‪-‬יהודית; פיוטים ושירים בערבית‪-‬יהודית על נושאים יהודיים;‬ ‫מטרוז‬
‫שירים הילוניים בלהגים יהודיים או בערבית קלאסית; נגינה מקצועית בכלי זמר שהם‬
‫נהלת הגברים; רפרטואר עשיר של שירת נשים שהוא כולו בערבית‪-‬יהודית‪ ,‬ולהניו מעוגנים‬ ‫פירוש‪ :‬רקום‪ ,‬ארוג‪ .‬הכוונה לסוגת שירים‬
‫המשלבת לפהות שתי שפות שונות בתוך אותו‬
‫במסורת השירה של הנשים המוסלמיות‪ .‬להלן נדון בהלק מן המרכיבים הללו‪.‬‬ ‫שיר‪ ,‬בדרכים מגוונות‪ .‬בשירת יהודי מרוקו‬
‫נכתבו מהמאה השש‪-‬עשרה עשרות שירי‬
‫המוסיקאים היהודים והמוסיקה של מרוקו‬ ‫מטרוז‪ ,‬ששילבו עברית וערבית‪-‬יהודית‪ ,‬בצורה‬
‫של סטרופות שלמות באחת משתי הלשונות‬
‫במרוקו התקיימו קשרים הדוקים בין יהודים למוסלמים‪ ,‬שבאו לביטוי בתהומי המוסיקה‬ ‫או בצורת טורים והצאי טורים בשתי הלשונות‬
‫השונים‪ ,‬ובייהוד במוסיקה האמנותית המתוהכמת‪ .‬מוסיקאים יהודים רבים היו שותפים‬ ‫בתוך אותה סטרופה‪ .‬השירים נכתבו על‬
‫בטיפוהה של המסורת הקלאסית האנדלוסית‪ ,‬ואף גילו הזדהות עמוקה עם ערכיה ובקיאות‬ ‫נושאים דתיים‪-‬תרבותיים יהודיים ועל‬
‫במכמניה‪ .‬תהושת השיתוף הזו והקשר ההווייתי יצרו את האהווה האמנותית ששררה‬ ‫נושאים מהיי היום יום‪ ,‬כגון שתיית יין ואכילת‬
‫בין המוסיקאים היהודים ועמיתיהם המוסלמים‪ .‬על כך מעידות להקות מעורבות שפעלו‬
‫במקומות שונים ובזמנים שונים‪ .‬בלהקות אלה יש שהפייטן היהודי והזמר הערבי זימרו‬ ‫מעדנים‪.‬‬
‫את היצירות המוסיקליות המשותפות‪ ,‬האהד בעברית והשני בערבית‪ .‬המכנה המשותף‬
‫היו הלהנים שאימצו היהודים בפיוטים העבריים ובשירים‬ ‫להקת מוסיקאים!הודום‪ ,‬מוגאדור‪1914,‬‬
‫המשולבים שהושרו בשתי השפות‪ ,‬אשר כונו ננטרוז‪ .‬היו‬
‫להקות יהודיות שניגנו הן בפני בני קהילותיהן היהודיות‬
‫והן בפני המוסלמים‪ ,‬ולהקות מוסלמיות שהופיעו בפני‬

‫יהודים‪.‬‬
‫המוסיקולוג הצרפתי הנודע אלקסיס שוטן©‪,(A. Chottin‬‬
‫שהי רוב ימיו במרוקו ופרסם מהקרים רבים על כל היבטי‬
‫המוסיקה במרוקו‪ ,‬הקדיש בספרו ‪Tableau de laMusique‬‬
‫‪) Marocaine‬דיוקנה של המוסיקה במרוקו‪ ,‬פריס‪(1940 ,‬‬
‫פרק למוסיקה היהודית‪ ,‬ובו כתב‪ ,‬בין היתר‪ ,‬שהיהודים‬
‫היו שותפים נלהבים לעיצובה של המוסיקה האנדלוסית‪.‬‬
‫לא אחת‪ ,‬אחרי תקופות ארוכות של ליקוי מאורות‪ ,‬שנבעו‬
‫מאיסורים של הכמי הדת המוסלמים‪ ,‬כאשר עלה לשלטון‬
‫סולטאן חרש‪ ,‬אשר ביקש לשוב ולחרש את תפארת העבר‬
‫של היי המוסיקה העשירים בארמון‪ ,‬הוא פנה למלאה כדי לגייס מוסיקאים הדשים‬
‫ורקדניות הדשות שסימלו בעבורו את ההמשכיות שנקטעה‪ .‬דבר השתתפותן של להקות‬
‫יהודיות בהצרות הסולטאנים וההערכה שרהשו להן שימשו נושא לאהד מסיפורי העם‬
‫היהודיים הנקרא "זמרי היגון"‪ :‬בתשעה באב השקה נפשו של הסולטאן להתענג על‬
‫זמרתה ונגינתה של הלהקה היהודית שנהגה להופיע בהצרו‪ ,‬ופקד להזמינה‪ .‬אנשי הלהקה‬
‫לא יכלו לסרב להזמנה‪ ,‬שהרי דינא דמלכות דינא‪ .‬מה עשוי הם שרו וניגנו קינות לתשעה‬
‫באב‪ ,‬סוגה עשירה הכוללת מאות פיוטי קינות‪ .‬הסולטאן‪ ,‬שהתפעל מן התוגה בשירים‬
‫ששמע ומעצמת ביטוים‪ ,‬התעניין לדעת מה טיבם ומה מקורם‪ ,‬ואנשי הלהקה סיפרו לו‬
‫על תשעה באב‪ ,‬יום האבל על הורבן בית המקדש‪ ,‬שבו אסור לנגן ולשמוה‪.‬‬

‫מאותו יום הם נודעו כ"זמרי היגון"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1832‬התארה בקהילה היהודית שבעיר טנג'יר הצייר‬
‫הצרפתי המפורסם אז'ן דלקרואה‪ ,‬והנציה בציור התונה יהודית‬
‫שבה נכה‪ .‬בציור נראים שלושה מוסיקאים מנגנים‪ :‬האהד‬
‫בךבאב )כלי קשת(‪ ,‬והשניים האחרים בעוד )לאוטה קצרת‬