Page 29 - morocco

‫‪23‬‬ ‫היהודים בתקופה הקדם‪-‬קולוניאלית‬

‫אליעזר בשן‬

‫סוחר המלך יהושע קורקוס )‪(±928-1849‬‬ ‫היהודים והשלטון‬
‫ממוגאדור‬
‫שליטי מרוקו הקפידו לקיים את תנאי עומר ואת מעמד הד'מי של היהודים לאורך כל‬
‫ד'מי‬ ‫המאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬תוך מתן פרשנות מחמירה‪ .‬ביטויים לכך אפשר למצוא בהוראותיהם‬
‫ליהודים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בשנים ‪ 1808-1807‬חייב סלימאן השני את יהודי סאלה‪ ,‬רבאט‪,‬‬
‫בן חסות ‪ -‬מעמדם המשפטי של היהודים‬ ‫מוגאדור ותיטואן לגור במלאח‪ ,‬בדומה ליהודים ברוב הערים האחרות‪ .‬בשנת ‪ 1836‬פנו‬
‫ושל הנוצרים תחת שלטון האסלאם‪ .‬מעמד‬ ‫יהודי פאס אל עבד אלרחמאן השני בבקשה להתיר להם לבנות בית מרחץ לעצמם‪ ,‬מפני‬
‫זה‪ ,‬המעוגן בקוראן‪ ,‬הקנה ליהודים‪ ,‬כבני עם‬ ‫שלא הותר להם לרחוץ בזה של המוסלמים‪ .‬לאחר התייעצות עם חכמי דת השיב הסולטאן‬
‫הספר‪ ,‬זכות לחיות על פי אמונתם‪ ,‬אך חייב‬ ‫בשלילה‪ ,‬ונימק את תשובתו בטענה כי בית מרחץ הוא מותרות שאין להעניקם ליהודים‪,‬‬
‫את השליטים להשפילם ולגבות מהם את מס‬ ‫מפני שאין הרחצה דרושה להם לפי דתם‪ .‬בתקופת מחמד הרביעי נאלצו גברים ונשים‬
‫לעבוד למען השליט גם בשבתות ובחגים‪ .‬ב‪ 1873-‬נכפה על היהודים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬לעסוק‬
‫הג'זיה‪.‬‬ ‫במליחת ראשיהם של מי שהוצאו להורג כדי שאפשר יהיה לשמרם זמן רב ולהוקיעם‬
‫בשערי העיר‪ .‬באותה שנה העביר מושל העיר מזגאן את יום השוק משני לשבת‪ ,‬כדי‬
‫תנאי עומר‬
‫למנוע מיהודים לסחור בו‪.‬‬
‫מערכת של הגבלות וציוויים שהוטלו על‬ ‫ידיעות על מצבם החמור של היהודים במרוקו הגיעו לאירופה במחצית השנייה של‬
‫היהודים והנוצרים בארצות האסלאם‪,‬‬ ‫המאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬בעקבות פעילות של אגודות אירופיות‪ .‬למשל‪ ,‬בין השנים ‪­1864‬‬
‫המיוחסת לכ'ליף עומר אבן אלחטאב‪ .‬מערכת‬ ‫‪ 1880‬נרצחו ברחבי מרוקו ‪ 307‬יהודים ‪ -‬לפי חלק מהמקורות ‪ - 343‬והרוצחים לא‬
‫הגבלות זו נועדה להבדיל פיזית בין המוסלמים‬ ‫הועמדו לדין‪ .‬בתחילת ‪ 1880‬פרץ סכסוך‪ ,‬שהידרדר עד חילופי מכות‪ ,‬בין יהודי שהחזיק‬
‫והכופרים‪ ,‬לתת כבוד למוסלמים ולהשפיל את‬ ‫בחסות צרפתית ובין מוסלמי‪ .‬היהודי הצליח לברוח‪ ,‬אך אספסוף תקף עוברי אורח‬
‫היהודים והנוצרים‪ .‬אין גרסה רשמית ואחידה‬ ‫יהודים וביניהם זקן‪ ,‬רצח אותו ולאחר מכן שרף את גופתו‪ .‬האירוע גרר התערבות‬
‫של ההגבלות‪ ,‬אך הן קבעו את כללי ההתנהגות‬ ‫דיפלומטית בריטית‪ ,‬ומשפחת הקרבן קיבלה פיצוי מהסולטאן‪ .‬יהודי זקן ואמיד באנתיפה‬
‫של יהודים בחברה המוסלמית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הם‬ ‫שבהרי האטלס‪ ,‬אשר דאג לפרנסתה של אישה מוסלמית בשנת בצורת‪ ,‬נפל קרבן לעלילה‬
‫היו חייבים ללבוש לבוש מיוחד‪ ,‬נאסר עליהם‬ ‫של המושל כי הרתה לו‪ ,‬והוצא להורג‪ .‬בשנים ‪ 1883-1880‬הולקו נשים יהודיות בטנג'יר‬
‫להשתמש בנשק או לרכב על סוסים‪ ,‬ועוד‪ .‬כל‬ ‫ובקזבלנקה עקב עלילות שונות‪ .‬הסולטאן חסן הראשון הפקיע חלק מבית הקברות היהודי‬
‫שליט נהג להוסיף הגבלות או לא לקיים‬ ‫העתיק בפאס‪ ,‬הסמוך לארמון‪ ,‬בשני שלבים ‪ -‬בשנים ‪ 1877‬ו‪ - 1884-‬למרות הפצרות‬

‫הגבלות מסוימות‪.‬‬ ‫של גורמי חוץ‪ ,‬כשגריר בריטניה במרוקו‪ ,‬לא לעשות זאת‪.‬‬
‫ב‪ 1886-‬הוטלו על היהודים הגבלות שונות‪ :‬נאסר עליהם לעזוב את מרוקו ללא היתר‬
‫של הסולטאן‪ ,‬להיכנס לבית קברות מוסלמי‪ ,‬להיראות בפומבי בחגים מוסלמיים‪ ,‬להרים‬
‫קולם בתפילה ועוד‪ .‬מדי פעם הוטלו איסורים נוספים‪ ,‬כגון איסור לתקוע בשופר בראש‬
‫השנה ובהלוויות‪ .‬בתביעה נגד מוסלמי עדותם נחשבה לא קבילה‪ ,‬וחתימתם על מסמך‬
‫משפטי הייתה מבטלת אותו‪ .‬בפברואר ‪ 1888‬הגישו נשיא ועד שליחי הקהילות באנגליה‬
‫וסגן נשיא "אגודת אחים" תזכיר לממשלת בריטניה‪ ,‬שבו גוללו בפירוט את ההשפלות‬
‫שחווים יהודי מרוקו ואת ההגבלות בחייהם‪ ,‬ביניהן כאלה שאינן כלולות בתנאי עומר‪.‬‬
‫בחורף‪ 1891‬גורשו בפקודת הסולטאן בין ‪ 600‬ל‪ 700-‬יהודים‪ ,‬ביניהם נשים וטף‪ ,‬משלושה‬
‫כפרים באזור הסוס‪ .‬בתיהם הועלו באש והם נותרו ללא קורת גג‪ ,‬בשדות ובקור‪ .‬רק‬
‫לאחר התערבות דיפלומטית בריטית התיר להם הסולטאן לחזור למקומם‪ .‬בסוף שנות‬