Page 31 - morocco

‫היהודים בתקופה הקדם‪-‬קולוניאלית ‪25‬‬ ‫השמונים ובראשית התשעים הגיע מידע לאירופה על מצוקתם‬
‫של יהודי דמנאת‪ ,‬אשר נפלו קרבן לפרעות בשנים ‪.1891-1884‬‬
‫מרוקו‬ ‫גם יהודי מראכש סבלו מידם הקשה של המושל והקאדי; יהודים‬
‫הולקו באכזריות כה רבה עד שהיו בהם שהתאסלמו‪ .‬בעקבות‬
‫‪ , 1‬הי הו די ם ב ע רי ם ה פני מיו ת‪ ,‬ש אינן ערי חו ף‪ ,‬נ א ל צי ם לגו ר‬ ‫הידיעות הללו יצא בדצמבר ‪ 1893‬מבריטניה לטנג'יר שמואל‬
‫ב ג ט או ת" ) מ ל א ה(‪,‬‬ ‫מונטגיו )‪ ,(1911-1832‬חבר פרלמנט ונדבן שפעל למען יהודים‬
‫במצוקה‪ .‬מטרת ביקורו הייתה לפנות לממשל במרוקו בבקשה‬
‫‪ ,2‬הם אינ ם ר שאים ל ר כו ב צל בהמה מחוץ ל מל אח בשום ח ל ק‬ ‫לשמור על שלום היהודים‪ ,‬אולם פגישתו עם הווזיר לענייני חוץ‬
‫מהציר‪,‬‬
‫לא נשאה פרי‪.‬‬
‫‪ ,3‬מחוץ ל מל אח עליהם ל ל כ ת י ח פי ם ולהסיר א ת כיסויי הראש‪,‬‬ ‫היו מקרים של התערבות שליטים כדי למנוע פגיעה ביהודים‬
‫הם אינם רשאים להשתמש במקל הליכה; זקנים ו חולים מורשים‬ ‫או להקל על מצבם‪ .‬התערבות זו הייתה פרי הנסיבות המיוחדות‬
‫להי עזר במקל עשוי מ קנ ה סוף‪ ,‬מ או רי ם] מו ס ל מי ם[ מ ש ת עש עי ם‬ ‫של האירוע‪ ,‬של מערכת היחסים של היהודים עם המושלים או‬
‫בזריקת פח ם‪ ,‬שברי זכוכי ת‪ ,‬כלי הרס י שנים וכיוצא בזה‪,‬‬ ‫של לחץ מבחוץ‪ .‬הסולטאן חסן הראשון ויתר בשנת ‪ 1887‬על‬
‫ונ הני ם ל ר או ת י הו די ם הנ פ צ עי ם ב רג לי ה ם הי ח פו ת‪ ,‬ב ר ב עי ם‬ ‫מסים שהיו חייבים לו יהודי מראכש עבור שמונה שנים‪ ,‬בגלל‬
‫המוסלמיים רשאי היהודי ל ל כ ת ר ק במדרכה שבה ל א צובר‬ ‫שנות הבצורת הקשות שהיו אז‪ .‬כאות תודה מסרה לו משלחת‬
‫של רבני העיר תפילה לשלומו שנכתבה בערבית‪ .‬הסולטאן נשק‬
‫מוסל מי‪ ,‬ו עליו לצבור ל שמאלו של המוסלמי‪,‬‬ ‫את הנייר ואמר שלא ידע כי נאמנותם לו כה רבה עד שהם‬
‫‪ ,4‬א ם ה ם חוזרים ל מ ל א ח א חרי שקי ע ת ה ש מ ש‪ ,‬מ תיי ח סי ם א לי ה ם‬ ‫מתפללים לשלומו‪ .‬ב‪ ,1889-‬בעת ביקורו בתיטואן‪ ,‬הורה להגן‬
‫על יהודי העיר בעקבות פנייה של משלחת שמנתה את נכבדי‬
‫כאל עבריינים‪,‬‬ ‫הקהילה‪ ,‬וביניהם הרב הראשי‪ .‬לפני צאתו את העיר פנו אליו‬
‫‪ ,5‬גובה הבתים שיהודים מורשים ל בנו ת מוגבל‪ ,‬וכן אסור להם‬ ‫גם יהודים מששואן והתלוננו על רדיפות; הסולטאן הורה למושל‬
‫להגן עליהם‪ .‬בהתערבות הקונסול הבריטי במרוקו חולק בשנת‬
‫לרכו ש נ כ ס ] ד ל א ניי די[ מחוץ ל מ ל א ח‪,‬‬ ‫‪ 1882‬מזון ליהודי מוגאדור שנפגעו מבצורת‪ .‬כעבור כמה שנים‪,‬‬
‫‪ ,6‬נאסר עליהם ל החזיק במ ח סני ם או בחנויו ת ברוב ע ה מוסל מי‪,‬‬ ‫ב‪ ,1904-‬שוב הייתה שנת בצורת והסולטאן עבד אלעזיז הורה‬
‫שבו נ מ כ רו ת ס חורות כמו ביגוד‪ ,‬נע ליי ם ומשי‪ ,‬הם ר שאים‬
‫לחלק מזון גם ליהודים‪ ,‬בעקבות פנייה של משלחת רבנים‪.‬‬
‫למכור מוצרים אלה ר ק באמצ עות מאורי‪,‬‬
‫‪ ,8‬י הודים‪ ,‬נ שותיהם ובנותיהם נאלצים לבצע עבודו ת לכל פקיד‬ ‫היהודים בסביבתם‬
‫ממ שלתי בכל זמן ) כו ל ל ב ש ב תו ת ו בחגי ם( ‪ ,‬ו ב ת ש לו ם נ מו ך‬
‫מתיחות בין היהודים והמוסלמים‬
‫בהרבה ממ חירי השוק‪,‬‬
‫‪ ,9‬עליהם לבצ ע עבודו ת הנח שבות בעיני המוסלמים מ שפילות‪,‬‬ ‫יחסה של החברה המוסלמית אל היהודים נבע מיחסו המסורתי‬
‫של האסלאם ליהדות‪ ,‬ממעמד חכמי הדת במדינה‪ ,‬מיחס השליט‬
‫כמו ניקוי ביוב ופינוי נ ב לו ת מאורוות הממשל‪,‬‬ ‫ליהודים וממציאות החיים היומיומית‪ .‬המוסלמים בזו ליהודים‪.‬‬
‫‪ , 11‬צל הי הו די ם ל ש ל ם מס גו ל גו ל ת כדי לש ח ר ר ם מ שי רו ת צ ב אי‪,‬‬ ‫כל ילד מוסלמי יכול היה לירוק‪ ,‬לבעוט‪ ,‬למשוך בזקנו של יהודי‬
‫‪ -‬גם זקן או נכבד ‪ -‬ולרגום אותו באבנים‪ ,‬והנפגע לא העז‬
‫ובע ת הת שלום מכים צל ראשיהם‪,‬‬ ‫להגיב‪ ,‬מפני שהרמת יד על מוסלמי‪ ,‬גם בתגובה לאלימות‪ ,‬הייתה‬
‫‪ , 12‬שו ח ט י ם ‪ ,‬חנווני ם או פי ם וכו' חיי בי ם ל ס פ ק‪ ,‬ל ל א ת ש לו ם‪,‬‬
‫סחורותלאנ שי הממ של‪,‬אחרתייאסר עליהםלהמ שיך בעיסוקם‪,‬‬ ‫גורמת נקמה ביהודים אחרים‪.‬‬
‫כאשר נרצח יהודי ורוצחו לא נתפס‪ ,‬היה על תושבי הסביבה‬
‫‪ , 14‬י הו די ם אינ ם ר ש אים ל ע סו ק במקצו עו ת חופ שיים‪,‬‬ ‫שבה בוצע הרצח להישבע כי ידם לא הייתה במעל ולשלם את‬
‫‪ , 16‬על הי הו די ם ללבו ש בג די ם מיו ח די ם ה כו ל לי ם כי פ ה ש חורה‬ ‫כופר הדם‪ ,‬מפני שלפי דיני השריעה )ההלכה המוסלמית( לא‬
‫ונע ליי ם ש חורות; ואסור ל ה ם ללבו ש משהו ש עלול ל הט עו ת‬ ‫חל עונש מוות על רוצח ד'מים )נוצרים ויהודים(‪ .‬כן רווחה אמרה‬
‫עממית שלפיה לא ייענש מי שהרג שבעה יהודים "בלבד"; וכך‬
‫אחרים כאילו הם מוסלמים‪,‬‬
‫‪ , 17‬אסור לי הו די ם ל החזי ק בבתי מרחץ צי בו ריי ם‪ ,‬ג ם ב תוך ה מל אח‪,‬‬
‫‪ , 18‬כיוון ש ה מוס ל מי ם רו אי ם א ת הי הו דים כ מ ל ו כ ל כי ם‪ ,‬אסור ל ה ם‬
‫ל שתו ת ולא ל קח ת מים מבארות ציבוריים ברב עים מוסלמיים‪,‬‬

‫‪ ,22‬עדותו של יהודי אינ ה ק בי ל ה ב בי ת הדין ה מוסלמי‪,‬‬
‫‪ ,24‬צל יהודי שנאסר או ני דון ל מ ל קו ת ל ש ל ם לסוהר ו ל מ ל ק ה‪,‬‬

‫ו עד שהוא פו ר ע א ת חובו הו א יי שב ב בי ת הסוהר‪,‬‬
‫‪ ,26‬א ם מו ס ל מי ם ה עידו נגד יהודי ש ה ת כ חש ל ד תו‪ ,‬עליו ל ה ת א ס ל ם‪,‬‬
‫א ם הו א מנ ס ה ל חזור לד תו ה מ קו רי ת‪ ,‬דינו רגי מ ה או ש רי פ ה‬

‫עד מו תו‪,‬‬

‫]תרגם אליעזר בשן[‬