Page 40 - morocco
P. 40
אליעזר בשן34
מרוקו
ממכנאס ) (1843-1783דן במעשה שהיה במראכש בשנת " :1825אלמנה שהניח לה בעלה
חלק בבה"כ ]בבית הכנסת[" ולאחר פטירתו היה סכסוך בין היורשת ובין האם )בירדוגו,
שופריה ,א ,אבן העזר ,סימן לד( .הרב אברהם אנקאווא מסאלה )יליד ,(1810מתח
ביקורת על בעלי בית כנסת שרצו לגרש ממנו יהודי לאחר שנאלץ למכור את מקומו בשנת
בצורת והמשיך להתפלל בו .היהודי טען שאבותיו התפללו שם ,ואם יילך לבית כנסת
אחר יגרשוהו משם .החכם הוכיח את בעלי בית הכנסת שהוסיפו "עלבון על עלבונו"
)אנקאווא ,א ,חשן משפט ,סימן קלג(.
הנגיד
לא ידוע על אספות קהל שבהן השתתפו כל שכבות הציבור ,כולל העניים" .נכבדי
הקהילות"" ,הגדולים שבפורעי המס" )מי ששילמו את המסים הכבדים ביותר(" ,טובי
העיר"" ,יחידי סגולה"" ,אנשי המעמד" היו אלה שקבעו את סדרי הקהילה ומהם נבחרה
ההנהגה .החכמים צידדו בתפיסה שרוב איכותי המתבטא בממון ובחכמה עדיף על רוב
כמותי .וכך הייתה הקהילה מאורגנת כאוליגרכיה של נכבדים ,וההנהגה הייתה לעתים
בידי משפחות בעלות אינטרסים משותפים .רבי משה בן דניאל טולידאנו )(1773-1724
מפאס כותב" :מנהג הקהילות בקבלת הש"ץ ]שליח ציבור[ היא על פי רוב פורעי המס או
קריאי העדה אפילו יש פסול קורבה ביניהם" )השמים החדשים ,קזבלנקה תרצ"ט ,חושן
ומשפט ,סימן קכו(.
בראש כל קהילה עמד נגיד שהיה כעין ראש קהל וכונה "שיך' אליהוד" או "קאיד".
המינוי התקבל בהסכמת רוב של ראשי משפחות "הגדולים שבפורעי המס" ,בשיתוף
הדיינים .רוב הנגידים היו יהודים עשירים הקרובים לממשל .השלטונות ראו בנגיד אחראי
לתשלום מס הג'זיה ולתשלומים השרירותיים ,הנקראים בלשון חכמים "מוספים שלא
כהלכתן" ,וכן לביצוע הגבלות תנאי עומר והוראות שונות; היהודים ראו בו שתדלן המייצג
את האינטרסים של הקהילה בביטול גזירות .הוא פעל להעברת המסים באופן קולקטיבי;
למתן תשורות לסולטאן ולממשל המקומי בחגים מוסלמיים ובאירועים משפחתיים;
לתשלום לשומרים בשער המלאח; לפינוי האשפה ,להתקנת צינורות מים במלאח ולתיקונם
בעת הצורך; למינוי אפוטרופוס ליתומים כאשר ההורים שנפטרו היו עניים; לדאגה
לאלמנות ,לנצרכים ,לחולים ,לשחרור אסירים מקומיים ,מהם קרבנות לעלילות שווא;
ולפדיון שבויים של יהודים שאינם בני הקהילה.
משך כהונתו של הנגיד לא היה קבוע ואפשר היה לפטרו ,כפי שאכן קרה .בכתב המינוי
שניתן לנגיד נאמר שעליו להתייעץ עם ראשי הקהילה בפעילותו .בשנת 1851החליטו
"טובי" קהילת צפרו להטיל בגורל את האחריות להכנסת אורחים ,כגון תלמיד חכם נודד
או עניים .מי שעלה בגורל וסירב לארח -שמו נמסר לנגיד ,שקנס אותו .מפסקי דין של
חכמי צפרו מן השנים 1860 ,1855ו 1861-עולה כי הנגיד נאלץ להתייעץ עם חמישה מבין
שלושה-עשר מראשי המשפחות.
הנגיד מילא את תפקידו ללא שכר ,אבל נהנה מזכויות יתר ,שכללו פטור ממסים
לשלטונות והיתר למכור יין לנכרים )שאינם מוסלמים( ,שלא ניתן לאחרים .כיוון שהתפקיד
היה כרוך בהוצאות ובסיכונים ,נהגה הקהילה לפצותו על כל הוצאה הקשורה במילוי
תפקידו ,ואם אירע שהוא נאסר בידי השלטונות -פעלה הקהילה לשחררו .הנגיד פעל
עם החכמים להתקנת תקנות הקהילה ,והיה רשאי להעניש עבריינים .רק במקרים בודדים,
כמו במקרה של יהודי שהלשין ,הותר לו למסור עבריין לממשל ,דבר שפגע בעצמאות
המשפטית היהודית.
