Page 42 - morocco
P. 42
סאלה וברבאט היה מנהג שכאשר שני יהודים מתקוטטים ובאים לבית הדין ,הדיין אליעזר בשן36
אומר להם" :לכו לקבול על דינכס לפני שר העיר הוא המושל על הגוים ,ולא הייתי יודע
על מה סמכו דייני ישראל לומר להם כך" )ההדגשה שלי ,א"ב( )פעמוני זהב ,סימן כו(. מרוקו
המקורות הכספיים כתב חסות שניתן לעמרם אמסלם בתוקף
היותו מיופה כוח של איל ההון הצר פ ית
עיקר ההכנסות לקהילות בא ממסים ישירים ועקיפים .היו קהילות בעלות רכוש קרקעי מ בראונשוויג,טנג'יר ,מרוקו910,
)בתים או חנויות( ,אשר חלקו ניתן להן בהקדש על ידי אנשים אמידים או ערירים ללא
יורשים ,ושימש מקור הכנסה .על פי הדין חלה חובת ההשתתפות בתשלום המסים לקהילה
לאחר שנים-עשר חודשי מגורים ביישוב בשכירות או מיד לאחר רכישת בית .הקהילה
נקטה אמצעים נגד המשתמטים" :המנהג פשוט ]הרווח[ בכל הגולה שכל מי שמחוייב מס
לקהל ,חובשין אותו בבית הסוהר ואין מביאין אותו לב"ד ]לבית דין[ אלא טובי העיר
דנים אותו כפי מנהגם ואינו יוצא משם עד שיפרע או יתן ערב או ישתעבד בשטר"
)ההדגשה שלי ,א"ב( )אבן דנאן ,חלק ב ,דף ס(.
הממשל הטיל מכסה קבועה של מס הג'זיה בהתאם למספר ראשי המשפחות ולמעמדם
הכלכלי .הקהילה גבתה את המסים באופן פרוגרסיבי ,וחכמים קיבלו שיטה זו גם לגבי
היטלים אחרים ,כגון מתנות לסולטאנים ולמושלים .היו שרכשו "תעודות חסות" כדי
להשתחרר מתשלום מסים ,בהם היו אמידים וכאלה שסיפקו שירותים לקונסולים או
שניצלו את קשריהם עם הממשל או עם סוחרים זרים .דבר זה פגע באנשי
הקהילה ששילמו מסים לפי הכלל "דינא דמלכותא דינא" ,ולכן נתבקשו
לעתים בעלי החסות הזרה לשלם מס מרצונם ,כדי להקל את נטל המס.
במכנאס תוקנו תקנות קהילה בשנת ,1800ושוב תשע שנים לאחר מכן ,נגד
משתמטים מתשלום מס על ידי הברחת כספם או נתינתו במתנה .בהתבסס
על הדין היהודי העריכו את מצבו הכלכלי של אדם רק על פי ממון פעיל ולא
על פי ממון הטמון באדמה או זהב ותכשיטים .עם זאת ,בפועל לא שילמו
העשירים לפי עושרם הריאלי ,כי נקבעה תקרה למס ,ומי שהכנסתו הייתה
גבוהה מסכום התקרה לא שילם יותר.
הנוהג היה שאדם משלם במקום מגוריו ולא במקום מסחרו ,ושאין אדם
משלם בשני מקומות .בעיה התעוררה כשסוחרים שהו זמן ממושך ,עקב
עיסוקם ,ביישוב שלא היה מקום מגוריהם.
פטור ממסים ניתן לעניים ,ליתומים ,לעיוורים ,לזקנים מגיל חמישים
ומעלה ,לאלמנות )גם כשהיו עשירות( ,לבן הסמוך על שולחן אביו )גם
כשעסק במלאכה והשתכר( ,וכן למתנדבים שעסקו בענייני ציבור ללא
שכר ,כגון מטפלים בחולים ובקבורת מתים .פליטים שהגיעו לעיר היו
פטורים ממסים כמה שנים ,אבל אחרי שנה חויבו בהוצאות שמירה.
מהגרים שהחליטו להשתקע חויבו במסים אחרי שנה .בפועל פטורים היו
מתשלום מסים גם שליחי ציבור ,סופרים ,מלמדי תינוקות ,שוחטים
ושמשים של בתי הכנסת.
חכמי מרוקו תבעו לפטור תלמידי חכמים ממסי קהילה ומהיטלים
לצורך פדיון שבויים .הנושא עלה אף שבין תלמידי החכמים היו בעלי
רכוש או כאלה שעסקו גם במסחר ,מפני שעל פי הדין היהודי החכם פטור לא בגלל
עניותו אלא בשל תורתו .עול המסים נפל על מי שלא נחשב תלמיד חכם .ומי נחשב תלמיד
חכם? ההגדרה הייתה רחבה וכללה גם את מי שקבע עתים לתורה ,את "מי שאינו כל כך
