Page 43 - morocco
P. 43
היהודים בתקופה הקדם-קולוניאלית 37
מרוקו
מופלג בחכמה" ,ואת המבינים מעט בפירושי התורה והאגדות .הרב יצחק אבן ואליד
מתיטואן הגדיר תלמיד חכם" :א' שיהיה מוחזק לת"ח ]לתלמיד חכם[ שיודע לישא וליתן
בתורה ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופ' ]ופירושים[ ובפסקי הגאונים ] [...תנאי 'ב
שיהא תורתו אומנותו ,ותורתו אומנותו מקרי אע"פ ]אף על פי[ שעוסק במו"מ ]במשא
ומתן[" )אבן ואליד ,ב ,סימן צו(.
במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה הוטל מס על יין כשר ,על "מים שרופים" )יי"ש(,
על צימוקים ,על ענבים ,על תאנים ,על תמרים ,על שמן ועל סבון .נהוג היה להטיל מס
קהילתי גם על בשר כשר שנקרא "עזר"; ההכנסות היו קודש לסיוע לעניים .בקהילות
מסוימות ,כגון מוגאדור וקזבלנקה ,הועברו תשלומי המס על הבשר לסייע לצרכים
חברתיים :קופות צדקה ,עניים ,החזקת תלמידי חכמים ,תינוקות ,יתומים ועניים .ב-
1897הייתה בפאס יזמה להטלת מס למימון אחזקתו של בית הספר של כי"ח ,אבל עקב
התנגדותם של חכמים הוחלט להטילו רק על עשירים .גם לפי דו"ח מקזבלנקה יועד
ההיטל על הבשר ב 1900-למימון החינוך .פיצ'יוטו ציין בדו"ח שכתב כי העזרה לעניים
בקהילת תיטואן מתבססת על מס ישיר ,על מס בשר ועל מגביות הנערכות לשם רכישת
ביגוד לעניים ולעזרה לחולים.
המס על הבשר עורר התנגדות מפני שבעלי משפחות גדולות ומעוטות הכנסה ,שקנו
יותר בשר ,שילמו מס גבוה יותר מבעלי משפחות קטנות שהכנסותיהם היו גבוהות.
בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה התנגדו חכמי פאס ,מראכש ,סאלה ,תאזה,
טנג'יר וחלק מחכמי מכנאס להטלת המס .הרב יצחק אבן דנאן ) (1900-1836כינה יזמה
זו "גזל עניים" )אבן דנאן ,א ,סימן נב( .לעומתו ,הרב רפאל משה אלבאז מצפרו תמך
בהיטל ,בתשובה שכתב בשנת .1895בקהילת מכנאס היה ויכוח בנושא זה בשנים 1893
,1897כאשר מאתיים ראשי משפחות רצו להגדיל את ההיטל .בעניין זה נשאלו גם חכמי
צפת ואב בית הדין של עדת המערבים בירושלים ,והם התנגדו לו .בסופו של דבר הכריעה
את הכף התערבותו של הסולטאן עבד אלעזיז הרביעי למען ההיטל.
חברות של מתנדבים
מתנדבים שהתארגנו במסגרת"חברות" עסקו בקהילות בפעולות צדקה; ביניהן היו חברות
ייחודיות ,שהעניקו לחבריהן מעמד מכובד .החברים היו נאספים מדי פעם ,בוחרים את
מוסדות החברה ,ראש וגזבר ,דנים בתנאים לקבלת חברים חדשים ומסכימים על סדרי
פעילותה וצורת הארגון .היו חברות שהחברים בהן שילמו מסי חבר ועסקו במעשי צדקה.
החברה הראשונה הייתה ה"חברא קדישא" ,שחבריה ראו זכות לעצמם לטפל בנפטרים
ובקרוביהם .הייתה גם חברת"הקוברים" ,שחבריה דאגו לתכריכים לנפטרים ,והיו חברות
"מלביש ערומים" ,להכנסת כלה לכלות עניות ,לפדיון שבויים ולארץ ישראל .רבי אבנר
ישראל הצרפתי ציין במכתב ששלח לפריס ב 1879-כי החברה לגמילות חסדים בפאס
מונה שבעים חברים הפועלים בשבע משמרות .המשמרות עסקו בקבורת מתים ,בביקור
חולים ובשימוח חתנים וכלות .מי שגילו מסירות מיוחדת לתפקיד קיבלו פטור ממסי
הקהילה .כך אירע ב 1893-בפאס ,כשפרצה מגפה ושלושה אנשים התנדבו לדאוג לכל
צורכיהם של החולים והתלויים בהם .היו חברות שפעלו להשכנת שלום בין איש לאשתו
ובין אדם לחברו ,וכן ללימוד תורה ולקריאה בזוהר .בטנג'יר נוסדה בשנת 1874חברה
בשם"משיבת נפש" ,לסיוע לחולים ,וב 1889-ייסד בה חיים בן שימול ,מתורגמן הקונסוליה
הצרפתית בעיר ,בית חולים .מעבר למטרותיה המוצהרות שימשה "החברה" גם מסגרת
חברתית.
