Page 48 - morocco
P. 48
אליעזר בשן42
בעלי מלאכה יהודים -צורפים ,חייטים ,רצענים וסופרים -היו מאורגנים באגודות,
גילדות ,שנקראו "חברות" ,למרות שלרוב לא הייתה מניעה שיהודים יצטרפו לגילדות של
מוסלמים .ואכן ,ב 1810-היו בסאלה 162חברים בגילדה ,מתוכם עשרים יהודים .בראש
החברה עמד "אמין" ,שנבחר על ידי החברים .הוא קבע את תנאי העבודה ואת גובה
השכר והמסים לשלטונות .מטרותיה של החברה היו כלכליות ,אך גם חברתיות-דתיות:
הגנה על האינטרסים של חבריה ,מניעת תחרות והסגת גבול ,עזרה הדדית במקרה שאחד
האומנים נקלע לקשיים ,תפילה ולימוד משותפים .הממונה מטעם השלטון על הגילדות
היה המחתסב ,שהיה המפקח על השווקים .על פי המסורת התלמודית התירו חכמי
מרוקו את פעולתן של חברות שפעלו על פי כללים שוויוניים ,כלומר ההחלטות חייבו את
כל החברים כאשר התקבלו על דעת כולם .לפי תשובתו של הרב יוסף בירדוגו ממכנאס,
"תקנתם תקנה כבני העיר בתנאי שיהיו כל בני האומנות כולם שוים בתקנה זו ,ואם אחד
לא קיבל עליו ,אינם יכולים לכופו לקבל התקנה" )בירדוגו ,סימן רלד( .ברור שקשה לבצע
החלטה מעין זו .חכמים אחרים תבעו שאת החלטת החברה יאשר חכם שאינו מעורב
בשיקולים האישיים והכלכליים של החברים .נציגי האומנים ,שידעו בדרך כלל כמה
השתכר אומן במשך השנה ,יוצגו בוועדות ההערכה למסים המוטלים על חברי הקהל.
ההנחה הייתה כי אומנים של עיר מסוימת ימנעו מאומני עיר אחרת להתחרות בהם
ולמכור את תוצרתם במחיר נמוך יותר .הצורפים של רבאט וסאלה עמדו לדין בפני הרב
רפאל אנקאווא ,בעקבות תלונתם של צורפי רבאט כי צורף מסאלה מוכר בעירם במחיר
נמוך יותר באמצעות סרסור )מתווך( .החכם פסק שיש למנוע את פעולתו מפני שהוא
מקפח את פרנסת האומנים המקומיים .החכמים נטו לשמור על זכות החזקה ובכך מנעו
תחרות .כך היה ב ,1809-כשפועלים שהועסקו על ידי הצורפים בפאס ניסו להתארגן
ולהקים שותפות כדי להתחרות באומנים .חכמי פאס שללו ,בתשובה לשאלה שנשלחה
אליהם ,את זכותם להתארגן ,מפני שהדבר עלול להזיק לאינטרסים של מעסיקיהם
האומנים ובכך הם מקפחים את פרנסתם של אחרים.
