Page 17 - etmol 53
P. 17
במשך ימים נשארת מידת החום 50 אפו על אחיו וכמעט שיצא עליו למלח קנאי .הריגתו של פקעה לא כיפרה על
מעלות בצל .הבדואים הולכים רק לאחר מה .האח דיבר על לב אלמהדי להניח מעשהו ,וכל ישראל נשאו בעונשו ויצ
השקיעה ...מכל רחבי חצי האי ערב, ליהודים קמעא עד אשר יתחזקו או בגולה .לאגדה זו אין כל זכר במקו
האקלים של תהאמה הוא המזיק ביותר ויתאוששו ,ואחר״כך יעשה בהם כטוב רות .לפי אגדה אחרת ,גזר האימאם על
לבריאות״ .וחכם יהודי כתב :״והוא בעיניו .בינתיים מת האימאם ,והגזירה היהודים שמד או הרג וחכמי ישראל
מקום רע ומר ,מקום חם ואוויר רע ,לא השפיעו עליו להסכים לגלות ,שנגזרה
יוכל איש להלך על גבי קרקע מרוב בטלה. מן השמים .האגדה קושרת גם תשבחות
מן האמור בשירים מאותה תקופה ליהודי העיר חפאש שטיבעו עצמם יחד
היגיעה והחלודה העולה ברגלים״. נקבעו קודם המקומות כ׳בת רדעאן עם ספרי התורה בימי הגזירות במימי
הגלות החלה ביהודי הבירה צנעא ומהג׳ם למקום הגלות .נראה שמושלי נחל עירם והמקום נתקדש עד היום .לפי
והם היו הראשונים ליציאה .גירוש מידי האיזור סירבו לקלוט את הגולים ואחרי שיר שנותר מאותו זמן יוצא שאחת
של יהודי צנעא נבע ממגמתו של אלמה- דין-ודברים הוסכם שמוזע תשמש כמ הטענות שנאחזו בה השליטים היא ,כי
די ״לטהר״ את הבירה מן היהודים קום הגזירה .בחירת שפלת תהאמה למ היהודים מתירים את היין ,ולעתים
ששכנו בלב העיר .הגזירה פורסמה קום גירוש מלמדת על מזימת ההכחדה מכשילים את המוסלמים בשתייתו .עקב
סמוך לב׳ אלול תל״ח ) .(1678את הי שזמם אלמהדי נגד היהודים .תייר בן האשמה זאת הכריזו היהודים שהם נוט
מים הנוראים עשו יהודי צנעא בדרך, דורנו שעבר בתימן ,מתאר את האיזור:
בעיר ד׳מאר באוהלים .הם יצאו מהבי- ״תהאמה מחרידה בחומה הנורא. שים את היין.
השתדלויות היהודים בפני האימאם
נוף תימן לבטל את גזירת הגירוש לא הועילו .הם
הפעילו מליצים ושתדלנים וניסו גם לה
ציע כופר ממון ,אך ללא הצלחה .צו
הגזירה נמסר לידי נשיא יהודי צנעא
סלימאן נקאש והוא העביר אותו לכל
קהילות תימן .בו בזמן יצאו שליחי
האימאם לרחבי המדינה ופקודות בידם
לנשיאי המחוזות לגרש את היהודים
ממקומות מושבותיהם וכן שלא להרשות
לנודדים להתגורר בישובים שבדרכם
אלא לשלחם ממקום למקום עד שיגיעו
למוזע .ליהודים ניתנה ארכה למכור את
בתיהם ונכסיהם ,אך לא הכל הצליחו
למכור את הרכוש ,ומה שלא נמכר הוע
בר לרשות אוצר המדינה .בשכונות
היהודיות שנתפנו הושיבו השלטונות
מוסלמים .יהודים בעלי אחוזות נטשו
את שדותיהם ,ותבואתם נקצרה בידי
המוסלמים.
חכמי תימן תלו את הגזירה בעוונות
הדור ועוררו את העם לתשובה ,ללימו
די תורה ולמיעוט במשתאות .יש שראו
בה חבלי משיח והאמינו כי הגאולה
קרובה ,ויש שציפו לנס מן השמים או
למושיע שיעשה להם מופת .כדרכם חזו
גם באותות השמים וביקשו לראות
דמות של אש וכוכב שיופיעו בשמים,
ילחמו זה בזה והאחד יבלע את חברו
וינצחו.
פיתויי שמד
בשעת צרה זו הפעילו המוסלמים
על היהודים פיתויי שמד .מסירות הנפש
שגילו היהודים על דתם עוררה את חמת
המוסלמים ,וזו מצאה את ביטויה
בהתקלסות ובבזיונות ,בחרפות וגידו
פים .החיילים והשוטרים דחקו בגולים
לצאת ,ואלו שנתמהמהו ספגו מכות
נאמנות .אולם לחלק מהמגורשים עמד
רווח והצלה -לפי מסורת אחת -מידי
אחיו של אלמהדי ,שהיה מלך חסד .הוא
היה שליטה של מזרח תימן ,וחלק
מהמגורשים עקפו את הדרכים ובאו
לממלכתו .כשנודע הדבר לאלמהדי חרה
