Page 22 - etmol 53

‫ממנו‪ ,‬במגמה להחזירם‪ .‬הוא ישב שם‬ ‫כלה מנגנת‬ ‫ומצא נערה שמבקש הוא לשאתה לו‬
‫באפס מעשה ונשבע לבל ישוב לכונסאר‬ ‫לאשה אף־על״פי שמצבו דחוק‪ .‬זאת אנו‬
‫עד אשר יהיו ספריו בידיו‪ .‬בני משפחתו‬ ‫לאיספהאן‪ ,‬נעלם לאחר מות אמו‪ ,‬ובשו­‬ ‫למדים גם מהמשך דבריו לראש״הקהל‪:‬‬
‫עשו כל מאמץ להניאו מכך וקראו לו‬ ‫בו לביתו לא מצאו‪ .‬ושוב פירסם ״גזי­‬ ‫״ישלם את נדרו‪ ...‬גם אני הקדשתיה‬
‫לשוב אל ביתו‪ .‬באיגרתו אל השלוח‬ ‫למצוה הזאת‪ .‬נמצא ששנינו יצאנו ידי‬
‫יהודה דיוואן כתב‪ :‬״כי בני משפחתי‬ ‫רה״ נגד הגנבים‪:‬‬ ‫חובותינו בשלמינו את נדרינו״‪ .‬ושמא‬
‫מחרפים אותי שנתייאשתי מכל הטובות‬ ‫״בהיות שאני הצעיר דוד כהן הנחתי‬ ‫כך הסכימו מראש‪ :‬הוא יתמוך בראש־‬
‫שבעולם״‪ .‬אבל הוא בשלו‪ ,‬הצלת הספ­‬ ‫ביתי מלאה כל טוב ואמי הזקנה היתך‬ ‫הקהל על״מנת שבעת שישא אשה ית­‬
‫רים היא בעיניו גאולה ממש ומצוה‬ ‫קיימת בבית‪ .‬ופעם ראשונה שבאתי מן‬
‫שכוחה יפה כמצוות פדיון שבויים‪,‬‬ ‫אצפאהאן והנחתי אותה לבדה עם הממון‬ ‫מוך בו ראש״הקהל‪.‬‬
‫בבית‪ ,‬והלכתי פעם ב׳ ללמד תינוקות‬ ‫על חייו של דוד הכהן משנת תנ״ו‬
‫ששקולה כנגד כל התורה כולה‪.‬‬ ‫באצפאהאן‪ .‬כשחזרתי לביתי וראיתי‬ ‫ועד שנת תס״ח )‪ - (1708‬מאותה שנה‬
‫דוד הכהן מעורר את ליבו של השלוח‬ ‫הבית ריקנית‪ .‬לכן באתי לחפש אחר‬ ‫מצויה בידינו איגרת נוספת שלו שכבר‬
‫להשתדל למענו‪ :‬״משום־ שם טובתך‬ ‫הממון‪ ,‬ואולי שנתנה כלום מן הממון‬ ‫פורסמה ‪ -‬אין אנו יודעים דבר בשל‬
‫שיצא בעולם‪ ,‬שיקרא על שמך שהוצאת‬ ‫לאחרים או שבאו אחותי בלילה בביתי‬ ‫אבדן פנקסיו משנים אלו‪ .‬ברי‪ ,‬שתכני­‬
‫ספרים מן הגלות ולהחזיר לבעלה‪ ,‬מצוה‬ ‫והוציאו כל הממון בחיי אמי או שהפקי­‬ ‫תו לעלות לארץ‪-‬ישראל לא יצאה אל‬
‫גדולה היא‪ ...‬כשתקחם כאילו פדיתני‬ ‫דה פקדונות אצל אנשי ונשי ישראל‪,‬‬ ‫הפועל‪ ,‬ספק מחמת קשיי הדרך ספק‬
‫והחייתני״‪ .‬הוא מאמין שרק בכוח‬ ‫ואני היורש איני יודע‪ ,‬והפקדון אינם‬ ‫משום שבינתיים נשא אשה‪ .‬לא ברור‬
‫אישיותו של השד״ר וסמכותה של ארץ‪-‬‬ ‫גם כמה זמן נשתהה באיספהאן‪ ,‬אבל‬
‫ישראל המוקנית לו ישיג את מבוקשו‪:‬‬ ‫משיבים אותו‪...‬‬ ‫אין ספק שחזר לכונסאר‪ ,‬עיר מולדתו‬
‫״שתאיים לנטענים ותבקש מהם על­‬ ‫״ולכן הסכמנו בהסכמת בית דין של‬ ‫שהיתה חביבה עליו יותר מכל קהילות‬
‫בוני״‪ .‬קרוביו קראו לדייני כאשאן להו­‬ ‫מעלה ובהסכמת בית דין של מטה‪ ...‬על‬
‫רות לו לחזור אל ביתו והוא סירב‪,‬‬ ‫כל בר ישראל מי שיש בידו וברשותו‬ ‫פרס‪.‬‬
‫אף‪-‬על‪-‬פי שצריך היה ״לעשות נשואין״‬ ‫ובביתו‪ ,‬או שליח‪ ,‬או שגנב שוה דבר‬ ‫בכונסאר התפרנס כנראה מפתיחת‬
‫לבתו‪ .‬הוא אומר‪ :‬״נשבעתי ואקיימה‪...‬‬ ‫מביתי‪ ...‬מי שלא יחזיר הממון ליורש‬ ‫גורלות ופתרון חלומות ואולי גם מלחי‪-‬‬
‫או כל מי שיודע או ששמע או שראה‬ ‫שת לחשים לחולים ומדוכאים וקשי‪-‬יום‪.‬‬
‫כל זמן שלא אקחם לא אלך״‪.‬‬ ‫שיש ביד אחרים ולא יבוא ויגיד לו‬ ‫שומע אתה זאת מהאיגרת ששלח בשנת‬
‫בהיותו מחונן בכתיבה נאה יש להניח‬ ‫ליורש‪ ,‬יהיה הוא וזרעו בכל האלות‬ ‫תס״ח ‪ -‬המצויה בידינו ‪ -‬לשד״ר‬
‫כי דוד הכהן היה מעתיק כתבי‪-‬יד ומו­‬ ‫הארצישראלי יהודה דיוואן ובה הוא‬
‫כרם לאחרים‪ .‬ספרייתו לא היתה שונה‬ ‫הקללות הכתובות בתורה״‪.‬‬ ‫מתלונן על גניבת ספריו‪ :‬״גלוי וידוע‬
‫מספריותיהם של החכמים ומלמדי‬ ‫אם הוחזר לו כספו‪ ,‬איננו יודעים‪.‬‬ ‫שהספרים אלו מפתחות של פרנסתי‪.‬‬
‫התינוקות בפרס‪ .‬היו בה כמה ספרים‬ ‫אבל ספריו לא הוחזרו לו‪ .‬ואף‪-‬על‪-‬פי‬ ‫למה יהיו מסורים ביד אחר מפני שהן‬
‫שעברו כמה שנים לא התייאש מהם‬
‫ובשנת תס״ח )‪ (1708‬ואולי בשלפניה‪,‬‬ ‫כלי אומנותי‪ ,‬הנני מתפרנס מהן״‪.‬‬
‫נסע שוב לכאשאן‪ ,‬שם נגנבו הספרים‬ ‫ספרים אלו הם בעצם כרך אחד שבו‬
‫העתיק שמונה קונטרסים‪ ,‬המלמדים‬
‫אותנו על תחום עיסוקו‪ .‬ספר ״בלעם‬
‫הגדול״ הוא ספר קמיעות‪ :‬״גורלות ומז­‬
‫לות״ וספר ״רפואות ופתרון חלומות״‬
‫המיוחד לרב האיי גאון ‪ -‬שמם מעיד‬
‫עליהם‪ :‬היתר הם ספרי תכונה‬
‫ואסטרולוגיה‪ .‬כל אלה הם חיבורים‬
‫שעיקר עניינם של חכמי פרס היה בהם‬
‫וגם הסופרים נשכרו מהעתקתם‪ .‬באבאי‬
‫אבן לוטף שכתב על תולדות היהודים‬
‫בפרס בימי השאח עבאס הראשון‬
‫)‪ (1621-1588‬מלמדנו שהרפואה בדרך‬
‫לחשים והשבעות היתה אחד המקצועות‬
‫שעסקו בהם היהודים ופרנסתם היתה‬

‫מצויה להם בשופי‪.‬‬

‫גניבות וחרם‬

‫גניבת ספריו לא נתנה מנוח לדוד‬
‫הכהן‪ .‬באחד מהכתבים שנמצאו הוא‬
‫כותב ״גזירה״ על ״מי שגנב ספרים‬
‫שלי‪ ,‬ומי שלא יחזיר לי‪ ,‬ומי שיש‬
‫ספרים שלי ברשותו‪ ,‬ומי שיגנוב עוד‬
‫אפילו ספר פרסי או ל״ה )לשון הקודש(‬
‫יהיה בכלל ארורות״‪ .‬הספרים היו יק­‬
‫רים מאוד בפרס ובכורדיסתאן ולפיכך‬

‫היו שולחים בהם יד‪.‬‬
‫לא היה מזל לדוד הכהן‪ .‬לא רק ספריו‬
‫נגנבו‪ ,‬אלא גם רכוש שלו‪ ,‬שהשאיר‬
‫בבית אמו בכונסאר‪ ,‬שעה שיצא‬

‫‪22‬‬