Page 457 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 457

‫בין חלוציות לפוליטיקה‬

‫כך בדברי ההסבר להחלטות של ועידת הפועל הצעיר בפסח תרע"ב‪' :‬איננו מביטים‬
‫על התימנים לא כעל מתחרים בנו ולא כעל "שחורים" הצריכים לבוא ולמלאות את‬
‫העבודה שאין בידי "הלבנים" למלאות – כי אם כעל חברים שוים לנו ]‪ 45.'[...‬ואכן‬
‫כצנלסון‪ ,‬המנהיג ה'בלתי‪-‬מפלגתי' הבולט בעלייה השנייה‪ ,‬קם ב‪ 1912-‬להגנתם של‬
‫עולי תימן מפני 'האינסטינקטים הפראיים והחטאיים של כובשי עבדים שבתוך‬
‫צבורנו'‪ .‬כאן קלנר הרחיק לכת בשימוש חופשי במובאות‪ ,‬שכן ב'צבורנו' לא התכוון‬
‫כצנלסון לציבור הפועלים‪ 46,‬אך אין ספק שהרעיון שהוא ביקש לבטא היה מבוסס –‬
‫בעיית היחסים בין תנועת הפועלים הארץ‪-‬ישראלית ובין היהודים הספרדים‬
‫והתימנים הייתה חלק מבעיה כוללת שנתגלעה בין מנהיגות העלייה השנייה ובין‬

              ‫ההמון היהודי שהתפתח בארץ ישראל ממחצית שנות העשרים ואילך‪.‬‬
‫לפיכך קלנר קבע כי הבעיות בקליטת העלייה הגדולה של ‪ 1951-1948‬אינן‬
‫מיוחדות לעלייה זו בלבד והמון לא אידאליסטי נתפס כאיום כבר בראשית היישוב‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬בשנת ‪ ,1944‬שנת חייו האחרונה‪ ,‬חדל כצנלסון להתעלם מבעיית‬
‫ההמון‪ ,‬לפי קלנר‪ ,‬כלומר חדל להתעלם מבעיית הסרבנות של ההמון להנהגת‬
‫העילית החלוצית‪ ,‬אך בכל זאת נשא עיניו ל'חלוץ החקלאי' שינהיג את החברה‬
‫המתהווה‪ 47.‬לפי קלנר‪ ,‬גם בובר וגם כצנלסון סברו שההמון מסרב להנהגת החלוצים‬
‫מפאת משבר בקרב החלוצים – משבר היחסים בין השכבה המנהיגה ובין ההמון הוא‬
‫משברה הפנימי של השכבה המנהיגה‪ 48.‬אבחנה זו מאירה באור אחר לדעתו את‬
‫הביקורת המוטחת בהמון העולים הלא חלוצי שזרם ארצה עד שלהי ‪ .1951‬בעיניו‬
‫אותה ביקורת היא 'מביטויי החרדה לטוהר האידאל הנשמר במסורת המפלגתית‪-‬‬

‫‪ 45‬פרקי הפועל הצעיר‪ ,‬תרצ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .236‬אפשר ללמוד מכך גם על ההסתייגות מן התימנים אבל גם‬
‫שההסתייגות לא הייתה לגיטימית בעולם הרעיוני של הציונות הסוציאליסטית‪ ,‬שכן 'עבודתנו‬
‫בא"י היא עבודה לאומית‪ ,‬ואנו צריכים להשתדל למשוך אליה ולשתף בה את כל חלקי האומה‬

                                                ‫בלי כל הבדל'‪ ,‬פרקי הפועל הצעיר‪ ,‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 46‬בניגוד לרושם שיצר קלנר במאמרו המצוטט‪ ,‬כצנלסון האשים במכתבו את ועד המושבה חדרה‬
‫ואת סדרני השמירה שם‪ ,‬שהתעללו בתימנים והיטו משפט; 'צבורנו' התייחס אפוא ליישוב‬
‫העברי כולו‪ ,‬ובתוכו במיוחד למעסיקי התימנים וכלל לא לפועלי העלייה השנייה‪' .‬לא די להם‬
‫]למעסיקים[ בנצול החמרי הנורא שהן מנצלים את התימנים‪ ,‬הרי נעשים נסיונות שונים לשעבד‬
‫את גופם למכים ]ואת[ נפשם למעליבים‪ ,‬להתעמר בנשותיהם ובנותיהם'‪ ,‬כתב שם כצנלסון‪ .‬ראו‬
‫פרקי הפועל הצעיר‪ ,‬תרצ"ה‪' :‬משפט צדק' – ב' כצנלסון‪ ,‬תל אביב תרצ"ה‪ ,‬עמ' ‪,293-289‬‬
‫הציטוטים מעמ' ‪ .293‬עוד על נושא זה ראו גורני‪ ,‬הפאראדוכס‪ ,‬עמ' ‪') 65-59‬בין פועלים‬

                                                               ‫אשכנזים לפועלים תימנים'(‪.‬‬
‫‪ 47‬לא ברור על מה השעין קלנר את יתדותיו בבואו להצביע על תשומת לב מאוחרת של כצנלסון‬

                                                                            ‫לבעיית ההמון‪.‬‬
‫‪ 48‬במבוא נדונו המקורות ההיסטוריים היישוביים של הבעייתיות ביחס בין עילית לציבור עממי‬
‫בתנועת העבודה‪ ,‬ואילו כאן עניינה אותנו תודעתם של המשתתפים בשיח הפוליטי של מפא"י‬

                 ‫באותן שנים ולא מידת הדיוק של קלנר בניתוח תפיסותיהם של כצנלסון ובובר‪.‬‬

                                     ‫]‪[449‬‬
   452   453   454   455   456   457   458   459   460   461   462