Page 457 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 457
בין חלוציות לפוליטיקה
כך בדברי ההסבר להחלטות של ועידת הפועל הצעיר בפסח תרע"ב' :איננו מביטים
על התימנים לא כעל מתחרים בנו ולא כעל "שחורים" הצריכים לבוא ולמלאות את
העבודה שאין בידי "הלבנים" למלאות – כי אם כעל חברים שוים לנו ] 45.'[...ואכן
כצנלסון ,המנהיג ה'בלתי-מפלגתי' הבולט בעלייה השנייה ,קם ב 1912-להגנתם של
עולי תימן מפני 'האינסטינקטים הפראיים והחטאיים של כובשי עבדים שבתוך
צבורנו' .כאן קלנר הרחיק לכת בשימוש חופשי במובאות ,שכן ב'צבורנו' לא התכוון
כצנלסון לציבור הפועלים 46,אך אין ספק שהרעיון שהוא ביקש לבטא היה מבוסס –
בעיית היחסים בין תנועת הפועלים הארץ-ישראלית ובין היהודים הספרדים
והתימנים הייתה חלק מבעיה כוללת שנתגלעה בין מנהיגות העלייה השנייה ובין
ההמון היהודי שהתפתח בארץ ישראל ממחצית שנות העשרים ואילך.
לפיכך קלנר קבע כי הבעיות בקליטת העלייה הגדולה של 1951-1948אינן
מיוחדות לעלייה זו בלבד והמון לא אידאליסטי נתפס כאיום כבר בראשית היישוב.
מאוחר יותר ,בשנת ,1944שנת חייו האחרונה ,חדל כצנלסון להתעלם מבעיית
ההמון ,לפי קלנר ,כלומר חדל להתעלם מבעיית הסרבנות של ההמון להנהגת
העילית החלוצית ,אך בכל זאת נשא עיניו ל'חלוץ החקלאי' שינהיג את החברה
המתהווה 47.לפי קלנר ,גם בובר וגם כצנלסון סברו שההמון מסרב להנהגת החלוצים
מפאת משבר בקרב החלוצים – משבר היחסים בין השכבה המנהיגה ובין ההמון הוא
משברה הפנימי של השכבה המנהיגה 48.אבחנה זו מאירה באור אחר לדעתו את
הביקורת המוטחת בהמון העולים הלא חלוצי שזרם ארצה עד שלהי .1951בעיניו
אותה ביקורת היא 'מביטויי החרדה לטוהר האידאל הנשמר במסורת המפלגתית-
45פרקי הפועל הצעיר ,תרצ"ה ,עמ' .236אפשר ללמוד מכך גם על ההסתייגות מן התימנים אבל גם
שההסתייגות לא הייתה לגיטימית בעולם הרעיוני של הציונות הסוציאליסטית ,שכן 'עבודתנו
בא"י היא עבודה לאומית ,ואנו צריכים להשתדל למשוך אליה ולשתף בה את כל חלקי האומה
בלי כל הבדל' ,פרקי הפועל הצעיר ,שם ,שם.
46בניגוד לרושם שיצר קלנר במאמרו המצוטט ,כצנלסון האשים במכתבו את ועד המושבה חדרה
ואת סדרני השמירה שם ,שהתעללו בתימנים והיטו משפט; 'צבורנו' התייחס אפוא ליישוב
העברי כולו ,ובתוכו במיוחד למעסיקי התימנים וכלל לא לפועלי העלייה השנייה' .לא די להם
]למעסיקים[ בנצול החמרי הנורא שהן מנצלים את התימנים ,הרי נעשים נסיונות שונים לשעבד
את גופם למכים ]ואת[ נפשם למעליבים ,להתעמר בנשותיהם ובנותיהם' ,כתב שם כצנלסון .ראו
פרקי הפועל הצעיר ,תרצ"ה' :משפט צדק' – ב' כצנלסון ,תל אביב תרצ"ה ,עמ' ,293-289
הציטוטים מעמ' .293עוד על נושא זה ראו גורני ,הפאראדוכס ,עמ' ') 65-59בין פועלים
אשכנזים לפועלים תימנים'(.
47לא ברור על מה השעין קלנר את יתדותיו בבואו להצביע על תשומת לב מאוחרת של כצנלסון
לבעיית ההמון.
48במבוא נדונו המקורות ההיסטוריים היישוביים של הבעייתיות ביחס בין עילית לציבור עממי
בתנועת העבודה ,ואילו כאן עניינה אותנו תודעתם של המשתתפים בשיח הפוליטי של מפא"י
באותן שנים ולא מידת הדיוק של קלנר בניתוח תפיסותיהם של כצנלסון ובובר.
][449
