Page 17 - etmol 100

‫שערי הספר של יוהאן כריסטוף ווגנזל בו מסופר על חייו ומותו של חיים אנגלברג ‪ -‬״חצי האש של השטף׳‬

‫הוצבו בשני צדיו ונגסו בו‪ .‬מתחתיו‬ ‫וותנית הם התרחקו ממנו‪ .‬לאחר זמן‪ ,‬במהירות במדרגות בית‪-‬המועצה‪,‬‬
‫הובערה מדורה קטנה דיה כדי להבטיח‬ ‫כמו בין היהודים‪ ,‬נתפס אנגלברג גם ובישר להמון שהתקבץ שם על המאו­‬
‫שהוא לא ימות קודם שהתליינים‪ ,‬שדא­‬ ‫כאן בגניבת תכשיט מן האוצר המלכו­ רע‪ ,‬והודיע להם שההוצאה להורג לא‬
‫גו להצליף כל העת על חזהו‪ ,‬יספיקו‬ ‫תי‪ ,‬עם שני יהודים נוספים‪ ,‬ושלושתם תתקיים בגלל בוגדנותו של היהודי‬
‫להשלים במלואה את סדרת העינויים‬ ‫נידונו למוות‪ .‬ביום ההוצאה להורג באו והכריז בקול רם‪ :‬״לא יהיה זה פלא אם‬
‫שהוקצבה לו‪ .‬כל עוד היתה בו רוח‬
‫חיים הוא לא חדל להכות בידו הכרותה‬ ‫רבים מיהודי וינה לשוק הדגים בוינה‪ ,‬עכשיו יהרגו את כל היהודים״‪.‬‬
‫על חזהו‪ ,‬ובעזרת שרידי לשונו הכרותה‬ ‫כדי לצפות בהריגתו של בן אמונתם היהודים שהיו במקום היו הקרבנות‬
‫הוא השמיע קול חזק שממנו יכלו יודעי‬ ‫שכיחש‪ .‬אנגלברגר‪ ,‬שחי עד לרגע הראשונים של זעם ההמון‪ .‬הם נפגעו‬
‫עברית להבין את המשפט הזה‪ :‬״תהי‬ ‫האחרון בהרגשה שהקיסר יחון אותו‪ ,‬ממכות ומרגימת אבנים‪ ,‬וגוויות וכתמי‬
‫מיתתי כפרתי״‪ .‬את אפרו פיזר התליין‬ ‫התכונן למותו בדרך נוצרית לחלוטין; דם סימנו את דרך מנוסתם‪ .‬המשמר‬
‫על פני הדנובה‪ .‬סיפור המעשה הונצח‬ ‫הוא התוודה וקיבל את לחם־הקודש שנכח במקום לא הצליח להשתלט על‬
‫על‪-‬גבי שני לוחות שיש אדומים‪,‬‬ ‫)ה״הוסטיה״( של סעודת הערב מן ההמון המתפרע‪ .‬בגלל החשיכה‬
‫הנזיר הישועי שבאוזניו אמר וידוי‪ .‬רק המתקרבת הוצאו שני היהודים האחרים‬
‫שנקבעו על קיר בית״המועצה בוינה‪.‬‬ ‫כאשר שמע שמקריאים את גזר־דין להורג מייד‪ .‬את אנגלברגר‪ ,‬לעומת‬
‫מן הדרמה הזאת לא נותר דבר‬ ‫המוות ונוכח לדעת שהוא עומד להיות זאת‪ ,‬הוציאו להורג כעבור ארבעה‬
‫בסיפורו של אברהם‪ .‬אפילו סממן אחד‬ ‫מוצא להורג וכי אין לו סיכוי לחנינה‪ ,‬ימים‪ ,‬שבמהלכם הועלה מקרהו מחדש‬
‫מסממני קידוש‪-‬השם המובהקים שהסי­‬ ‫הסיר אנגלברגר מעליו את צלב העץ לפני הקיסר וככל הנראה בלחץ הישו­‬
‫פור הזה משופע בהם‪ ,‬לא הוזכר בתיאו­‬ ‫והשליך אותו בכוח רב על הארץ‪ ,‬עד עים‪ ,‬הוא נידון עתה להיות מוצא להורג‬
‫רו‪ .‬לא הקלון שהעטה המומר על‬ ‫שנשבר לחתיכות‪ .‬אז פנה בקול רם ב״תליית היהודים״‪ ,‬צורת המתה מזווי­‬
‫הנצרות‪ ,‬לא חזרתו ליהדותו על סף‬ ‫לאנשים שעמדו סביבו שיהיו עדיו‪ ,‬עה שנועדה על‪-‬פי חוק המדינה ליהודי‬
‫מותו‪ ,‬ואף לא עמידתו הנחרצת והכרזו­‬
‫תיו עד לצאת נשמתו על המוקד‪ .‬בעיניו‬ ‫והכריז כי ברגע מותו הוא פונה עורף שנתפס בגניבה‪.‬‬
‫של הכותב‪ ,‬וככל הנראה גם בעיניהם‬ ‫לאמונתו הנוצרית ורוצה למות כיהודי‪ .‬ביום השבת עקדו התליינים את‬
‫של בני זמנו‪ ,‬הוא נותר ״משומד״‪ .‬כל‬ ‫ואולם הוא עשה יותר מכך‪ :‬הוא טען אנגלברגר על גבי ״אופן״ גבוה שהוצב‬
‫שנותר מן הסיפור המקורי הוא איזכור‬ ‫שכל העת היה יהודי בסתר וכי תיעב בארבע ביברות שונות ברחבי וינה‬
‫עמום של סכנה חמורה שריחפה על‬ ‫את האמונה הנוצרית‪ ,‬כמו־כן סיפר וצבתות לוהטות הונחו על חזהו‪ .‬לאחר‬
‫קהילת וינה )״כמעט נהרגו כולם שם״(‬ ‫שחילל את ה״הוסטיה״ שניתנה לו בעת שנחתכו ונקרעו מגבו רצועות עור הוא‬
‫ואשר נסתיימה בנזקים קלים יחסית‬ ‫הווידוי והתברר שאכן כך עשה‪ .‬הודא­ נגרר אחרי סוס עד ״כיכר המשפט״‪,‬‬
‫)״והקב״ה מצילנו מידם שלא נהרג כי‬ ‫תו הפילה תדהמה על הנוכחים והיה שם קטעו את ידו הימנית וחתכו את חצי‬
‫צורך לדחות את ההוצאה להורג‪ .‬הנזיר לשונו‪ .‬לאחר זאת נתלה האיש ברגליו‬
‫אם יהודי אחד״(‪.‬‬ ‫הישועי שהכין אותו לקר'את מותו עלה וראשו כלפי מטה ושני כלבים מורעבים‬

‫‪17‬‬