Page 16 - etmol 100

‫את ספר זכרונותיו ואינו מכיר את‬ ‫אל ארץ הקדושה״‪.‬‬ ‫בניו‪ ,‬להוציא אחד‪ ,‬מתו‪ .‬ונשארו לו בן‬
‫סיפור המעשה‪ ,‬עלול להבין כאילו‬ ‫זהו גורלו של אברהם‪ .‬בספרו הוא‬ ‫ושתי בנות‪ .‬אז יצא אברהם שוב לדרכים‬
‫מדובר בסיפור הסתה נגד היהודים‬ ‫מזכיר כבדרך אגב בשתי שורות אירוע‬ ‫והשיג להן שידוכים‪ ,‬״אנשים מהוגנים‬
‫שהמומר היה אחראי לו‪ ,‬בהמשך למה‬ ‫שהיה נוכח בו כשישים שנה לפני כן‬
‫שעולל בעבר בשעה ש״כתב ספרים על‬ ‫בוינה‪ ,‬הקשור למשומד ששמו חיים‬ ‫לומדים״‪.‬‬
‫אמונת ישראל״‪ ,‬אלא ״שהקדוש‪-‬ברוך‪-‬‬ ‫ושבגללו כמעט נהרגו כל יהודי וינה‪:‬‬ ‫ובינתיים נסע לגרמניה והדפיס שם‬
‫הוא מצילנו מידם״‪ .‬המחבר אף אינו‬ ‫״והיה באותו פעם צרה גדולה בק״ק‬ ‫שני ספרי דרוש וכשחזר למקומו שוב‬
‫רומז כי עיקרו של הסיפור הוא הוצאתו‬ ‫ווינא מן משומד ושמו ר׳ חיים‪ ,‬וכתב‬ ‫באה עליו צרה ‪ -‬הבית נשרף וכל‬
‫להורג של המומר וכי הוא עצמו היה‬ ‫ספרים על אמונת ישראל וכמעט נהרגו‬ ‫רכושו והספרים אשר לו אבדו‪ .‬בשנת‬
‫הקרבן העיקרי בסיפור זה‪ .‬עניינו של‬ ‫כולם שם‪ ,‬והקב״ה מצילנו מידם שלא‬ ‫‪ 1692‬מתה עליו אשתו שאתה חי ‪45‬‬
‫המחבר בסיפור זה הוא במרכיב אחד‬ ‫נהרג כי אם יהודי אחד״‪ .‬בהבדל משאר‬ ‫שנים והיתה אשה טובה וצדקת ועושה‬
‫בלבד‪ ,‬שדווקא הוא אינו זוכה להרחבה‬ ‫האירועים שאותם הוא מזכיר‪ ,‬ושעליהם‬ ‫חסד לרבים‪ .‬אברהם‪ ,‬שהיה אז כבן‬
‫במקורות הנוצריים המדווחים על‬ ‫נכתב גם בספרים אחרים של מחברים‬ ‫שישים וארבע‪ ,‬לא רצה להינשא עוד ‪-‬‬
‫האירוע‪ :‬בסכנה שריחפה על היהודים‬ ‫יהודים‪ ,‬לא זכה מאורע זה שקרה‬ ‫הוא חשב אפילו על עליה לארץ־ישראל‬
‫בוינה‪ ,‬אף לא לאיזכור אחד במקור‬ ‫‪ -‬אבל אז באו‪ ,‬לדבריו‪ ,‬מכרים שונים‬
‫ובנם שנעשה להם כשניצלו ממנה‪.‬‬ ‫יהודי נוסף‪ .‬לעומת זאת פרשה זו ידועה‬ ‫ופיתוהו לשאת אשה גרושה ולא ידע כי‬
‫חיים מאנגלברג נתפס סמוך לשנת‬ ‫ומתועדת היטב במקורות ארכיוניים‬ ‫בעלה גירש אותה משום רשעותה‪,‬‬
‫‪ 1636‬בגניבת כלי כסף מבית‪-‬כנסת‬ ‫וספרותיים לא״יהודיים‪ ,‬בעיקר על־ידי‬ ‫והתחתן עמה וזו היתה מתעללת בו זה‬
‫בפראג‪ ,‬ובמקום להיענש על‪-‬ידי הקהי­‬ ‫יוהאן כריסטוף ווגנזל‪ ,‬בספרו ״חצי‬ ‫שש שנים ומרעיבה אותו ואיננה רוצה‬
‫לה בחר להמיר את דתו‪ :‬הוא עשה זאת‬ ‫האש של השטן״‪ ,‬ומתוכה נגולה לפנינו‬ ‫לדור עמו ובני משפחתה גוזלים ממנו‬
‫עם בני משפחתו בשנת ‪ 1636‬בראקוניץ‬ ‫פרשת־חיים רבת ייסורים של יהודי‬ ‫את ממונו‪ .‬ואברהם פירסם את שם‬
‫שבבוהמיה וקיבל את השם פרדיננד‬ ‫אשתו לקלון‪ :‬בריינה ‪ -‬ברע נא לה‪,‬‬
‫פרנץ אנגלברגר‪ .‬סמוך להמרתו היה‬ ‫שחי באותו הזמן‪.‬‬ ‫והיא באה מכפר סמערוויץ ‪ -‬סם רע‬
‫למסיונר פעיל בקרב יהודים ובמשך‬ ‫המדובר הוא בחיים אנגלברגר‪ ,‬מומר‬ ‫וצרות‪ .‬ואשה זו‪ ,‬כך הוא כותב‪ :‬״היא‬
‫שנות פעילותו חיבר שני ספרים‪ ,‬האחד‬ ‫יהודי ממוצא בוהמי‪ ,‬שהוצא להורג‬ ‫יותר צרה וקשה מכל הצרות שעברו‬
‫״מורה הדרך הקתולי״ והאחר ‪ -‬״תול­‬ ‫בוינה ב־‪ 12‬באוגוסט שנת ‪.1642‬‬
‫דות ישו״‪ ,‬שנדפסו שניהם באותיות‬ ‫בסיפור המעשה מרכיבים רבים ‪ -‬שאפ­‬ ‫עלי״‪.‬‬
‫שר היה לצפות ממחבר יהודי שייתן‬ ‫מה קרה לבסוף לאברהם‪ ,‬איננו‬
‫עבריות‪.‬‬ ‫עליהם את דעתו‪ ,‬ואפילו יראה חובה‬ ‫יודעים‪ ,‬איננו יודעים גם מתי נפטר‪.‬‬
‫עם ספרו הראשון הוא הגיע לחצרו של‬ ‫לעצמו להביא אותם לידיעת קהל‬ ‫כאמור את ספר זכרונותיו הוא כתב‬
‫הקיסר פרדיננד השלישי בוינה ושם‬ ‫קוראיו ‪ -‬בכללם חזרתו הדרמתית של‬ ‫בהיותו בן שבעים‪ ,‬בסוף המאה ה״‪17‬‬
‫התקרב לקיסר עצמו ולנכבדי החצר‪,‬‬ ‫המומר ליהדותו מתחת לעץ התליה‪,‬‬ ‫והוא מסיים אותו בהבעת תקווה‪ :‬״ואו­‬
‫אך בגלל התנהגותו הבזבזנית והרא‪-‬‬ ‫והסבל הנורא שסבל בגין חזרה זו‪.‬‬ ‫לי ירחם ה׳ עוד עלי שאקיים נדרי לבא‬
‫סיפור זה מסופר לפרטי פרטיו במקורות‬
‫הנוצריים‪ ,‬אבל אברהם מתעלם ממנו‬
‫לחלוטין‪ ,‬כשם שהוא מתעלם מעצם‬
‫הוצאתו להורג של המומר‪ .‬מי שקורא‬

‫גירוש היהודים‬
‫מוינה ב־‪1670‬‬

‫‪16‬‬