Page 15 - etmol 100
P. 15

‫בוינה שימש כמלמד במשך ארבע‬          ‫עם שבעים עניים יהודים שהלכו בשיי­‬       ‫המאה ה־‪ 17‬היתה אכזרית ועקובה‬
‫שנים‪ ,‬עד שגורש שוב ואברהם‬           ‫רה לקרקוב‪ .‬בקרקוב למד שנתיים‪.‬‬           ‫מדם‪ .‬מלחמות שלושים השנה עשתה‬
‫ומשפחתו נסעו לניקלשבורג במורביה‪.‬‬    ‫בשנת ת״ז )‪ ,(1647‬יצא ליריד בלובלין‬      ‫שמות בעמי אירופה‪ ,‬ואילו היהודים‪,‬‬
‫באותו הזמן מתו בני משפחת אשתו‬       ‫ושם השתדך עם בת למשפחה נכבדה‬            ‫מלבד תלאות המלחמה‪ ,‬סבלו גם פרעות‬
‫שבבריסק במגיפה שפרצה בעיר‪,‬‬          ‫מבריסק שבליטא‪ ,‬ועבר לבריסק‪.‬‬             ‫והרג‪ ,‬גירושים ונדודים‪ ,‬עינויים ומוות‬
‫להוציא בן אחד‪ .‬בשנת ‪ ,1683‬בעקבות‬    ‫שנתיים אחר‪-‬כך נפגעה בריסק מידי‬
‫טבח שנעשה ביהודי עיר סמוכה‪ ,‬ברחו‬    ‫הקוזקים בפרעות ת״ח‪-‬ת״ט‪ .‬רבים‬                                   ‫בייסורים רבים‪.‬‬
‫אברהם ובני משפחתו ונסעו לקרקוב‪.‬‬     ‫מיהודי העיר נהרגו ואברהם ואשתו‬          ‫זהו סיפורם של שני יהודים‪ ,‬אברהם‬
‫משם נסע אברהם ליריד בירסלוב‬         ‫והורי אשתו וילדיהם ברחו מהעיר‪.‬‬          ‫הדרשן וחיים מאנגלברג‪ ,‬ששתי שורות‬
‫וקיבל עבודה כמלמד בעיר נרול שבד­‬    ‫בדרך התנפלו עליהם כפריים ורצו‬           ‫לא ברורות ביותר בספר הזכרונות של‬
‫רום פולין שם לימד כשנה‪ ,‬ואשתו‬       ‫להורגם‪ ,‬אלא שחמותו הכירה ברגע‬           ‫אברהם מקשרות ביניהם‪ .‬ואילו גורלם‬
‫וילדיו נשארו בקרקוב‪ .‬באותו הזמן‬     ‫האחרון אחד מהפורעים‪ ,‬התחננה לפניו‬       ‫של שני יהודים אלו‪ ,‬כל אחד לחוד‪ ,‬הוא‬
‫התנפלו על יהודי קרקוב סטודנטים‬      ‫והוא הציל את חייהם ״ממש מתחת‬            ‫גם סיפור גורלם של יהודי אירופה‬
‫פולנים שלמדו במוסדות הישועים‪,‬‬
‫פרעות אלו ידועות בשם ״גזירות השי‪-‬‬                                  ‫החרב״‪.‬‬                     ‫באותה מאה אכזרית‪,‬‬
‫לר״ )שילר ‪ -‬תלמידים(‪ .‬אשתו וילדיו‬   ‫בני המשפחה חזרו לבריסק‪ ,‬ולאחר‬           ‫אברהם‪ ,‬שהיה מלמד ודרשן וחיבר‬
‫ברחו מקרקוב ובאו אליו לנרול ״נפוחי‬  ‫שלוש שנים התנפלו על היהודים טטרים‬       ‫כמה ספרים‪ ,‬נולד בשנת שפ״ח )‪(1628‬‬
‫רעב ממש״‪ .‬ביקש אברהם לשבת בשל­‬      ‫ושוב נמלטו אלה מהעיר וחזרו אליה‬         ‫למשפחה מכובדת‪ ,‬כנראה במורביה‪ .‬בן‬
‫ווה‪ ,‬אבל אז התאנתה להם ה״פריצה״‬     ‫כששככה המהומה‪ ,‬לא עבר זמן רב‬            ‫‪ 11‬נסע אברהם לוינה ״ללמוד בקלויז״‬
‫)אשת האציל בעל המקום( שרצתה‬         ‫ומדינת מוסקבה פלשה לאזור ואברהם‬         ‫כנראה לאחר שהוריו נרצחו תוך כדי‬
‫לקחת את בתו הגדולה לביתה בחוזקה‬     ‫ראה כי ״מדינת ליטא ופולין קטון לא‬       ‫מלחמות שלושים השנה‪ .‬מורהו היה בן‬
‫מאחר שהיתה מומחית במלאכת רקמה‪,‬‬      ‫נינוח מחמת פחד ובהלה״ והוא לקח את‬       ‫דודו‪ .‬שלוש שנים שהה בוינה ובאוגוסט‬
‫או בלשונו ״לפי שעשתה מלאכה יופה״‪.‬‬   ‫אשתו ואת ילדיו שנולדו לו ונסע שוב‬       ‫‪ 1642‬היה נוכח בהוצאתו להורג של‬
‫אברהם לקח את מטלטליו ואת אשתו‬                                               ‫חיים מאנגלברג‪ ,‬אירוע‪ ,‬שהזכיר בדרך‬
‫וילדיו ושוב יצא לדרך וחזר לעיר‬                                      ‫לוינה‪.‬‬  ‫אגב בזכרונותיו שכתב בהיותו כבן‬
‫בריסק‪ ,‬ושם עסק במלמדות ובדרשנות‬                                             ‫שבעים בשתי שורות שמכילות בתוכן‬
‫וכתב‪ :‬״ואמרתי אולי טוב לי שם כמאז‬                                           ‫עלילת חיים מזעזעת‪ ,‬שאברהם התעלם‬
‫ומקדם״‪ ,‬אבל גם שם לא שלו‪ ,‬שכן‬                                               ‫ממנה לגמרי‪ .‬אחרי המצור השבדי על‬
                                                                            ‫וינה ב־‪ ,1645‬במסגרת מלחמות שלו­‬
                                                                            ‫שים השנה‪ ,‬גורש אברהם מהעיר יחד‬

‫‪15‬‬
   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20