Page 186 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 186

‫‪  184‬פרק חמישי‬

‫בישיבה של ההנהלה הציונית‪ :‬בל תעשה טרגדיה מהשאלה הזאת [החלוקה]‪ .‬אין‬
‫זאת אוגנדה‪ ,‬עניתי לו‪ :‬אני יודע שהשרון איננו אוגנדה‪ ,‬אני יודע גיאוגרפיה כמוך‪.‬‬
‫אבל אני יודע שהרבה הרבה יותר קשה להבדיל בין קודש לקודש מאשר בין קודש‬
‫לחול‪ ,‬באשר ההבדל בין קודש לחול זהו ענין ברור ולהבדיל בין קודש לקודש‬
‫צריך כבר עינים פקוחות יותר ורגשות יותר מדי עדינות‪ .‬ומשום כך הסכנה של‬

                                                       ‫היום היא עוד יותר גדולה'‪82.‬‬
‫בהשוואה שעשה אוסישקין בין סכסוך אוגנדה לבין פולמוס החלוקה הוא‬
‫חשש שמרבית הציונים לא הבחינו שבתוכנית החלוקה יש סכנה גדולה אפילו‬
‫יותר מבפולמוס אוגנדה‪ .‬לכול היה ברור שרעיון ההתיישבות באפריקה היה מופרך‬
‫כל כך שהיה קל יחסית לדחותו‪ ,‬ואילו עתה יש סכנה שהחלוקה תתקבל ובעבור‬
‫הקמתה של מדינה קטנטונת ('ממה יחיה הגטו הקטן הזה? אני יודע שגם מונקו‬
‫היא מדינה') ֹיאבד החזון היהודי העתיק של שיבת ציון השלמה‪ .‬אוסישקין קרא‬
‫לציונים בשעה שמוצבת מולם תוכנית החלוקה המינימליסטית לבחור דווקא בדרך‬
‫הקשה ולא להירתע גם אם הכרעותיהם יובילו להמשך המאבק בערבים‪ .‬כדי לחזק‬
‫את טיעונו הוא נשען על ההיסטוריה ועל הזיכרון היהודי‪ ,‬על המיתוס ועל האגדה‬

    ‫כדי להורות את הדרך הראויה לקבלת ההכרעה הפוליטית ביחס לארץ‪-‬ישראל‪:‬‬

‫מראשית ימיה של ההיסטוריה שלנו יש לנו אגדה נפלאה שהיא נכתבה‬
‫אולי בתור סמל בכדי להורות לאומה בכל ימי דורותיה‪ .‬האגדה הזו מספרת‬
‫שבשעה שהאיש הכי גדול בעולמי [היהדות] אולי בכל העולם כולו‪ ,‬היוצר‬
‫והמחוקק של האומה הישראלית‪ ,‬משה‪ ,‬היה ילד‪ ,‬הביא לפניו פרעה כף‬
‫אחד של זהב וכף אחד של אש‪ ,‬והילד משה שנעשה אח"כ לענק האומה‪,‬‬
‫בחר באש שצורבת ושורפת ולא בזהב הקונה הכל‪ .‬בדרך זו הלכה האומה‬
‫שלנו בכל ימיה ובכל דורותיה‪ .‬עכשיו פרעה השני יביא לפנינו עוד הפעם‬
‫כף אחת של זהב‪ ,‬דבר שמזהיר‪ ,‬מדינה [‪ ,]...‬ומהצד השני תהיה כף של‬
‫מלחמה‪ ,‬של קרבנות‪ ,‬של אש‪ ,‬של אי שקט‪ ,‬של הגבלות‪ ,‬של גזירות‪ ,‬של‬
‫צרות בעד התקוה שלנו‪ .‬עם ישראל! תבחרו בכף של אש ולא בכף של‬

                                                                       ‫זהב!‪83‬‬

‫מראשיתו של המרד הערבי באפריל ‪ 1936‬ולנוכח ההידרדרות המתמדת ביחסים‬
‫הבין‪-‬לאומיים באירופה במחצית השנייה של שנות השלושים גברה הדאגה בקרב‬
‫המנהיגות הציונית לעתידם של יהודי אירופה ולעתידו של המפעל הציוני בארץ‪-‬‬
‫ישראל‪ .‬באווירה קשה ומתוחה התכנס הקונגרס הציוני העשרים בציריך באוגוסט‬
‫‪ ,1937‬ובו הועלתה להכרעה תוכנית החלוקה‪ .‬הוויכוח בקונגרס הציף מחלוקת‬

                                                                                ‫‪ 	82‬שם‪ ,‬עמ' ‪.182‬‬
‫‪ 8	 3‬שם‪ .‬אוסישקין סבר שתוכנית החלוקה דומה לתוכנית אוגנדה ולכן לקח על עצמו שוב את‬

                  ‫תפקיד ההנהגה נגד החלוקה‪ .‬ראו גולדשטיין‪ ,‬אוסישקין‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.185–176‬‬
   181   182   183   184   185   186   187   188   189   190   191