Page 187 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 187

‫בין עם לארץ  ‪185‬‬

‫חריפה שכמוה לא ידעה התנועה הציונית מאז הקונגרס השישי ב‪ .1903-‬הקונגרס‬
‫נפתח בהזכרת הפעילים הציונים שנפטרו בסמוך לקונגרס ובראשם נחום סוקולוב‪.‬‬
‫לנשיא הקונגרס נבחר מנחם אוסישקין‪ ,‬המתנגד החריף ביותר לתוכנית החלוקה‪,‬‬
‫וחילופי הדברים בינו לבין וייצמן במהלך הקונגרס העשרים העלו מחדש את‬

                                                  ‫שהתרחש בקונגרס הציוני השישי‪.‬‬
‫נשיא התנועה הד"ר חיים וייצמן פתח את הקונגרס הציוני העשרים בחשש‬
‫כבד מן ההכרעה הגורלית שעמדה בפניהם‪ .‬הוא היה מודע היטב להתנגדות בקרב‬
‫הציונים לרעיון החלוקה ובמיוחד להצעה של ועדת פיל‪ ,‬שייחדה למדינה היהודית‬
‫חלק קטן משטחי ארץ‪-‬ישראל המערבית וללא ירושלים‪ .‬לכן ניסה להפריד בין‬
‫ההצעה הקונקרטית של ועדת פיל לבין עקרון החלוקה‪ ,‬דהיינו שיש לחלק את‬
‫הארץ בין היהודים ובין הערבים‪' :‬ברצוני להקדים תיכף ומיד שאינני מדבר בהצעה‬
‫הכלולה בספר הכחול‪ .‬הצעה זו אינה נתנת להתקבל!'‪ 84.‬עם זאת הוא הצביע על‬
‫חשיבותה של מדיניות פרגמטית של ההנהגה הציונית בעיתוי כה קריטי בתולדות‬
‫העם היהודי‪ .‬וייצמן ביקש מחברי הקונגרס לבחון את רעיון החלוקה על פי שני‬
‫קריטריונים‪' :‬א‪ .‬האם אותו העיקרון יכול לשמש בסיס בשביל בנין של חיים‬
‫יהודיים? [‪ ;]...‬ב‪ .‬האם יש בהצעה זאת משום פתרון לשאלת היהודים‪ ,‬שכיום —‬
‫הדבר נעשה בנלי מכדי לדבר עליו — היא רווית‪-‬סכנה לא רק לנו‪ ,‬כי אם לעולם‬
‫כולו?'‪ 85.‬לפי קריטריונים אלה סבר וייצמן שחובה על הקונגרס הציוני לאשר את‬
‫עקרון החלוקה‪' :‬תפקידנו כעת הוא לתת תשובה לאור שני המבחנים‪ :‬האפשר‬
‫לתת אותה בחיוב או בשלילה‪ .‬אני חושב שאפשר ואפשר‪ .‬ולא זאת בלבד‪ :‬אני‬

                                   ‫חושב אפילו שחייבים אנו לתת תשובה בחיוב'‪86.‬‬
‫וייצמן שב והדגיש שאין הוא שולל את החזון הדתי או המשיחי ביחס לארץ‪-‬‬
‫ישראל‪ ,‬ברם לעת הזאת חובת ההנהגה להשיג את היעד האפשרי‪ .‬קבלת עקרון‬
‫החלוקה לטענתו לא עמדה בניגוד לחזון הדורות באשר לארץ‪-‬ישראל‪' :‬איני מדבר‬
‫כאחד מאנשי "המזרחי"‪ ,‬אלא כאדם בעל הרגשה דתית עמוקה‪ ,‬אף אם אינו מקיים‬
‫את מנהגי הדת הרשמיים‪ .‬אני מבדיל תכלית הבדלה בין המציאות ובין היעוד‬
‫המשיחי‪ ,‬שכולנו מאמינים בו שהוא חלק מישותנו‪ ,‬שנשמר וטופח על ידי המסורת‬
‫הלאומית ושנתקדש על ידי יסורי‪-‬קדושים במשך אלפי שנים'‪ .‬לא במקרה ערך‬
‫וייצמן את ההבחנה בין החזון היהודי של אחרית הימים לבין המציאות ההיסטורית‬
‫הקונקרטית‪ .‬אמונה ציונית תרבותית עמוקה נתערבבה בנאומו עם שיקולים‬
‫פוליטיים ריאליים באשר לאפשרויותיה של התנועה הציונית בהקשר היסטורי‬
‫עגום‪ ,‬או בלשונו 'טרגי'‪' :‬אחריות ללא דוגמה כלפי הדור הבא רובצת עלינו בכל‬

                                                           ‫‪ 8	 4‬הקונגרס הציוני העשרים‪ ,‬עמ' ‪.31‬‬
                                                                                 ‫‪ 	85‬שם‪ ,‬עמ' ‪.33‬‬

                                                              ‫‪ 	86‬שם‪ ,‬עמ' ‪( 32‬ההדגשה במקור)‪.‬‬
   182   183   184   185   186   187   188   189   190   191   192