Page 195 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 195

‫בין עם לארץ  ‪193‬‬

‫במחנה הדתי הייתה כאמור התנגדות רבה לתוכנית החלוקה‪ ,‬הרב מימון‬
‫(פישמן) חבר ההנהלה הציונית שאף לתקן את 'חטאו של המזרחי' מן הקונגרס‬
‫השישי‪' :‬אמר אוסישקין שהמזרחי חייב לחזור בתשובה — יען כי הצביע בעד‬
‫הצעת אוגנדה‪ ,‬ולכן צריך הוא להצביע עכשיו נגד החלוקה‪ ]...[ .‬אמנם אין אנו‬
‫צריכים "כפרה"‪ ,‬ואף על פי כן אני נגד החלוקה'‪ 122.‬הרב מימון הוסיף‪' :‬ואילו היו‬
‫נותנים לנו את כל א"י‪ ,‬בלי ירושלים‪ ,‬לא הייתי חותם על ההסכם; בלי ירושלים‬
‫אין ערך לכל א"י כולה‪ .‬אם חטאנו עד כה‪ ,‬אין אנו צריכים להוסיף חטא על פשע‪.‬‬
‫[‪ ]...‬ואם וייצמן באמת רוצה שההסתדרות תשאר שלמה ואחידה‪ ,‬הנני לומר לו‪:‬‬

                             ‫שלמותה של ההסתדרות תלויה בשלמותה של א"י'‪123.‬‬
‫שלמה זלמן שרגאי נציג 'הפועל המזרחי' ייחס לארץ‪-‬ישראל משמעות מיסטית‪:‬‬
‫'שום דבר בעולם אינו יכול להחליש את אמונתנו בגאולה‪ ,‬אבל יודעים אנו כי‬
‫יש כוחות היכולים לבלם את תהליך הגאולה‪ .‬אנו משתתפים היום במערכה של‬
‫מלחמת הצדק ברשע‪ ,‬החופש בשעבוד‪ ,‬ואלה הם "העולמות העליונים" המחייבים‬
‫לומר "לאו"'‪ .‬שרגאי שלל את הנימוקים הרציונליים והאינסטרומנטליים ביחס‬
‫לתפקידה של הארץ בציונות‪' :‬כשם שאנו‪ ,‬היהודים‪ ,‬נשארנו תמיד נאמנים לארץ‪-‬‬
‫ישראל‪ ,‬כן גם הארץ שמרה לנו אמונים‪ .‬הארץ לא נתנה את פריה לשום אומה‬
‫מהאומות הרבות אשר במשך מאות השנים ניסו להשתלט עליה‪ .‬וכשם שבמשפט‬
‫שלמה הוכרה האם האמיתית כשהוצא הצו "גזורו"‪ ,‬כן גם עתה — כשארצנו‪-‬‬
‫אמנו עומדת להיגזר לגזרים — עלינו להראות שאנו ילדיה האמיתיים'‪ 124.‬יחסו של‬
‫שרגאי אל ארץ‪-‬ישראל כאל אם לא היה מקרי‪ .‬כפי שהראה דב שוורץ‪ ,‬ייחוס‬
‫האימהות לארץ‪-‬ישראל בתפיסתו של שרגאי הלך והתחזק מסוף שנות השלושים‬
‫ואילך‪ .‬הציונות הייתה עבורו תהליך גאולי ומשיחי‪ ,‬המחבר בין העם לארץ עד‬
‫לידי גאולה שלמה‪ 125.‬מבחינה זו שרגאי‪ ,‬כמו מנהיגים אחרים של הציונות הדתית‪,‬‬
‫הושפע עמוקות מהגותו של הרב קוק‪ .‬ניסוח זה שלו מעיד על המעבר מן המעמד‬
‫הרציונלי שהיה ליסוד הארצי בציונות הדתית בראשיתה למעמד העצמאי והישותי‬
‫שניתן לארץ‪-‬ישראל בהגות הציונית‪-‬דתית לאחר מלחמת העולם הראשונה‬

                                                  ‫בהשפעת משנתו של הרב קוק‪126.‬‬
‫מרבית אנשי הציונות הדתית התנגדו נחרצות לרעיון החלוקה‪ ,‬אם כי היו בה‬
‫גם קולות מתונים‪ ,‬כמו למשל הרב יצחק אונא‪ ,‬רבי בנימין ואחרים‪ ,‬אשר לא ראו‬
‫בשלמות הארץ תנאי להקמתה של המדינה היהודית‪ 127.‬בעת פולמוס החלוקה לא‬
‫חברו 'המזרחי' ו'הפועל המזרחי' למחנה הרוויזיוניסטי אשר פרש מן ההסתדרות‬

                                                         ‫‪ 1	 22‬הקונגרס הציוני העשרים‪ ,‬עמ' ‪.138‬‬
                                                                                ‫‪ 	123‬שם‪ ,‬עמ' ‪.139‬‬

                                                                 ‫‪ 	124‬שם‪ ,‬עמ' ‪( 84‬ההדגשה שלי)‪.‬‬
                                ‫‪ 	125‬שוורץ‪ ,‬ארץ הממשות‪ ,‬עמ' ‪ 159-128‬ובמיוחד עמ' ‪.140–133‬‬

                                        ‫‪ 	126‬שם‪ ,‬במיוחד עמ' ‪ .81–70‬ראו גם עמ' ‪.81–62 ,44–24‬‬
                                                        ‫‪ 	127‬ראו למשל דוח המזרחי‪ ,‬עמ' סב–עח‪.‬‬
   190   191   192   193   194   195   196   197   198   199   200