Page 196 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 196

‫‪  194‬פרק חמישי‬

‫הציונית והקים את ההסתדרות הציונית החדשה‪ .‬הניסיונות לארגן חזית אחידה‬
‫של מתנגדי החלוקה בראשות בכירי 'המזרחי'‪ ,‬אוסישקין‪ ,‬ברל כצנלסון וטבנקין‬
‫לא צלחו כיוון שלא הכול הסכימו לצרף את ז'בוטינסקי ואת הפורשים‪ .‬מנהיגי‬
‫'המזרחי' שללו את גישת הרוויזיוניסטים‪ ,‬אשר פיצלה את התנועה הציונית ופגעה‬
‫באחדותה‪ .‬תנועת 'המזרחי' אף פרסמה רשמית את התנגדותה למגעים כאלה‬
‫בין אישים מהציונות הדתית לבין הרוויזיוניסטים‪ 128.‬עם זאת ראינו את השינוי‬
‫המשמעותי שהתרחש בעמדותיה של הציונות הדתית באשר ליחסים שבין העם‬

       ‫לארץ בציונות‪ .‬שלמות הארץ הוצגה מעתה כיעד עקרוני שאין לפגוע בו‪129.‬‬
‫בקונגרס הציוני העשרים עלתה להכרעה השאלה אם הקונגרס יאפשר להנהלה‬
‫הציונית לנהל משא ומתן על הקמת מדינה יהודית בחלק מארץ‪-‬ישראל‪ .‬ההכרעה‬
‫הייתה אמורה להיות עקרונית ולא ביחס למתווה החלוקה הספציפי שהציעה‬
‫ועדת פיל‪ .‬למרות ההתנגדות הרחבה שתוארה לעיל הצליחו וייצמן ובן‪-‬גוריון‬
‫להעביר ברוב גדול — ‪ 300‬בעד‪ 158 ,‬נגד — החלטה שלא דחתה את העיקרון‬
‫של חלוקת ארץ‪-‬ישראל‪ .‬הצעת המיעוט הייתה ת ִקיפה יותר ושללה כל חלוקה‪.‬‬
‫לאוסישקין שוב היה תפקיד מרכזי בארגון האופוזיציה אם כי הוא לא רצה לפלג‬
‫את התנועה‪ 130.‬הכרעת הרוב בקונגרס העניקה להנהלה הציונית ייפוי כוח לנהל‬
‫משא ומתן להקמת מדינה יהודית בארץ‪-‬ישראל בתנאי שתקבל אישור מחודש של‬
‫הקונגרס‪ 131.‬נראה שהמנגנון הדמוקרטי של התנועה הציונית הצליח ליצור איזון‬

                             ‫עדין בין העם לבין הארץ בתנועה גם בתקופת היישוב‪.‬‬

                                                                        ‫סיכום‬

‫היחסים בין העם ובין הארץ בציונות הגיעו לידי משבר כאשר עלה הנושא להכרעה‬
‫פוליטית‪ ,‬כך במקרה של סכסוך אוגנדה וכך גם מאוחר יותר בדיון בתוכנית‬
‫החלוקה‪ .‬הסכסוך בשאלת הגבולות הטריטוריאליים לא היה מנותק מעולם‬
‫מן ההקשר הדתי והמשיחי המיוחס לארץ‪-‬ישראל‪ .‬אפשר להסיק מכאן שהיסוד‬
‫הטריטוריאלי — המולדת — היה בעבור הציונות יותר מפתרון פרקטי להצלת העם‬

‫‪ 	128‬שם‪ ,‬עמ' יג–יד‪ .‬על מחויבות הציונות הדתית למוסדות הציונות אפשר ללמוד גם מן‬
                                           ‫ההתגייסות למענם‪ .‬ראו נייפלד‪ ,‬על סף הקונגרס‪.‬‬

‫‪ 1	 29‬ראו למשל בר‪-‬אילן‪ ,‬כל הארץ‪ .‬נראה מכאן שכעשור מאוחר יותר עדיין הובילו מנהיגים‬
                        ‫בולטים של הציונות הדתית את הקו המתנגד לחלוקת ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬

‫‪ 1	 30‬גל‪-‬נור‪ ,‬ושבו בנים לגבולם‪ ,‬עמ' ‪ .270–235‬את ההחלטות שהתקבלו ראו שם‪ ,‬עמ' ‪;241–236‬‬
                                                                           ‫כ"ץ‪ ,‬מדינה בדרך‪.‬‬

‫‪ 	131‬בן‪-‬גוריון‪ ,‬זיכרונות‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪ .420‬לדעת גל‪-‬נור‪ ,‬בקונגרס העשרים נתקבלה הכרעה דמוקרטית‬
‫חד‪-‬משמעית בעד האינטרס הפרגמטי באמצעות הנוסח של הצעת הרוב בקונגרס לאפשר‬
‫משא ומתן עם הבריטים על הקמת מדינה בחלק מארץ‪-‬ישראל‪ .‬ספרו של גל‪-‬נור סתר את‬

                                     ‫עמדתה של שולמית אליאש (אליאש‪ ,‬תוכנית החלוקה)‪.‬‬
   191   192   193   194   195   196   197   198   199   200   201