Page 13 - etmol 75
P. 13
מצב אידיאלי זה של עסקות הנשק והברחת הכסף מברלין מכבש דרכים שבתוכו היה מוסתר הנשק שהוברח מאירופה
נמשך עד אמצע ,1938כשפתאום נפסק הקשר שלנו עם
סוחר הנשק .כל נסיונותינו להתקשר אתו טלפונית כפי החבילה בידי הייתי מגיע לבית־הקפה כרבע שעה לפני
הפגישה עם המבריח .בוחר לי שולחן קטן ומניח עליו את
שהיינו רגילים ,עלו בתוהו. החבילה שנראתה כפשוטה מאוד ,מזמין קפה ומחכה עם
עתון ה״טיימס״ ,פרוש בשתי ידי .השליח הגיע תמיד
כמה שבועות לפני מאורע זה ,כשהייתי עם שאלתיאל בדיוק ,היה נגש אלי ,כשאני קם ולוחץ את ידו כידיד ותיק.
בפאריז ישבנו ושוחחנו על העסקה הגרמנית .אמרתי לו כי הייתי מזמין לו משקה .הוא היה מוציא מארנקו את מחצית
אני חושב שלא לעולם חוסן והצעתי לו שנחפש מקור נוסף. שטר״הכסף ומניח אותו על השולחן בזהירות מתחת לחבילת
הגענו למסקנה שהמדינה היחידה ,שאולי תסכים למכור לנו הכסף ,היה מחסל את שארית המשקה ,אוסף את החבילה,
נשק היא צ׳כוסלובקיה .הצעתי לו לטוס מפאריז לפראג ,כדי מתחבק אתי והולך לדרכו ואני לוקח את מחצית השטר,
לבדוק את המצב ,אך ביקשתי ממנו שלא יחזור דרך מכניס אותו לארנקי ,משלם למלצרית ויוצא ישר לרכבת
גרמניה ,אלא יטוס ישר מפראג לפאריז .תבעתי ממנו
״תקיעת כף״ כי ימלא את דרישתי .הוא הבטיח לי ויצא לפריז.
לפראג .כמה שבועות לא שמעתי ממנו דבר .ניסיתי לברר, את הכסף היינו מקבלים מן הבנק באנטוורפן ,כשהגיע
שמא עבר את ברלין בכל זאת ונפגש עם אנצו סרני .אך כל משלוח של נשק לשם .היינו מוציאים אותו ,תמורת שטר־
חפושינו היו לשוא .היתה לי הרגשה ברורה ,כי הוא חזר הכסף השלם שהדבקתי ומשלמים לידידנו ההמבורגי .מייד
מפראג דרך גרמניה ושם נעלם .ביקשנו מעורך־דין לא־
יהודי בברלין לחפש אחריו ואחרי חדשים מספר הודיע לנו, היינו מודיעים לתל־אביב מה הסכום שקיבלנו בברלין.
כי הוא גילה אותו במרתפי הגסטפו בהמבורג .הצענו
לעורך־הדין שישתמש בשיטה הקלאסית -שוחד -כדי לנסות
ולשחררו ,ואכן ,כעבור כמה חודשים הוא מצא קצין בגסטפו
שמוכן היה לעזור בשיחרורו של שאלתיאל תמורת 10,000
דולר וכך עשה .שאלתיאל שוחרר ,ועלה לארץ באוגוסט
,1939חודש לפני תחילת המלחמה.
כשהגיע שאלתיאל לארץ למדנו את פרטי הענין .הוא אכן
נסע ברכבת מפראג לפאריז בניגוד להבטחתו ,ובתחנת
הגבול בקלן הוא הורד מן הרכבת ונשלח להמבורג ושם
במרתפי הגסטפו החלו חוקרים אותו ,אם הוא מכיר את
הסוחר מהמבורג ואם הוא ,שאלתיאל ,מכר את הנשק
לרפובליקנים בספרד .שאלתיאל הכחיש שקנה את הנשק
לספרדים .הם טענו ,כי בשדות הקרב בספרד נתגלו בידי
הנופלים מן הרפובליקנים רובים מן הסריה שלנו .הסוחר
שלנו טען ,כי הוא מכר נשק לשני גופים -לציונים ולשגריר
הסעודי בברלין ...מסתבר שהשגריר מכר את הנשק
לרפובליקנים בספרד .אז היו עדיין הסעודים עניים...
החקירה של שאלתיאל היתה תוך עינויים רבים ,ולבסוף
שלחוהו למחנה בדכאו .שם המשיכו לחקרו תוך כדי עינו
יים :היו קושרים את ידיו מאחורי גבו ותולים אותו על ענף
אחד העצים וחוקרים .הוא סיפר כי כשתלוהו היה פותח
בקריאת פרקי תהילים בנוסח הפורטוגזים של המבורג
שהוא ידע בעל״פה .בסופו של דבר התיאשו ממנו ,חדלו
לענותו ומינוהו לראש הקברנים במחנה.
בדכאו הבין שאלתיאל כיצד הגיעה הגסטפו לשמו ,כי
בכל המשא־ומתן עם הסוחר הופענו בשמות שלהם צלצול
ערבי ,אך הסוחר שלנו הכיר יפה את אביו של שאלתיאל
שהיה גבאי בית״הכנסת של הקהילה הפורטוגזית ,הוא גם
ידע כי דוד בנו עלה לארץ־ישראל בראשית שנות העשרים
בקבוצת ה״בלאו־ויים״ בניגוד לדעת אביו ,אך לא ידע כי
דוד עזב את הארץ זמן קצר אחר״כך כי החיים בארץ לא
מצאו חן בעיניו .הוא חי זמן מה באיטליה ואחר״כך התגייס
לליגיון־הזרים ושירת חמש שנים במרוקו במלחמה נגד
המתקוממים .פניו של דוד דמו מאוד לפני אביו ועל כן הוא
זיהה אותו בשמו הנכון .מכיון שבמשא־ומתן אתו אני
הופעתי בשם סאלם ,הם לא הצליחו לזהותי.
אגב ,באותן שנים ,נוסף לפעילותי בהגנה ,שימשתי גם
כמזכיר ושומר ראשו של וייצמן .כשהיינו מגיעים ללונדון
הייתי עוזבו ,שם היה לו מזכיר קבוע ,וטס לפאריז לפעילו־
תי האחרת .בארץ הייתי גר בביתו ברחובות כשהוא שהה
כאן ,והייתי מלווה אותו בנסיעות באירופה ,ובשני קונגר
סים ציונים לא משתי ממנו .לאחר שנתגלו ונפסקו פעולו
תינו באירופה ,נצמדתי אליו ללא הפסקה עד שהגענו
לארצות-הברית .עם פרוץ המלחמה פגש אותי שם אליהו
גולומב והוא ציווה עלי לחזור לארץ .חזרתי ולפי ההוראות,
התגייסתי לצבא הבריטי.
13