Page 11 - etmol 75

‫נשד‪ ,‬למחתרת‬

‫יחזקאל סהר‪ ,‬ממפקדי ההגנה‪ ,‬מספר כיצד הוברח נשק להגנה בשנות השלושים;‬
‫שיטות התשלום‪ ,‬הברחת הגבולות‪ ,‬מאסרו ועינוייו של דוד שאלתיאל‬

‫מאת יחזקאל סהר‬

‫תסע ברכבת הלילית לאנטוורפן‪ ,‬תבלה יומיים עם שאלתי‪-‬‬ ‫נקלעתי לאירגון ההגנה בראשית שנות העשרים כמעט‬
‫אל ותפתור אתו את כל הבעיות וביום א׳ בלילה תחזור‬ ‫בטעות‪ .‬היו אלה שנות התארגנות ההגנה לאחר מאורעות‬
‫ברכבת ללונדון‪ ,‬כך שתוכל כבר בבוקר להופיע להרצאות‬ ‫‪ 1921‬ואני נער בן שש״עשרה שהצטרף למקהלת הגימנסיה‬
‫באוניברסיטה‪ .‬לא יכולתי לסרב ורתמתי את עצמי שוב‬ ‫״הרצליה״ של המורה למוזיקה קרצ׳בסקי‪ .‬היתה זו מקהלה‬
‫מצוינת שחרגה מגבולות בית הספר וגייסה זמרים חובבים‪,‬‬
‫בעול‪.‬‬ ‫ביניהם פועלים חלוצים מן העליה החדשה שניתן היה‬
‫שכרנו מחסן גדול באיזור הבינלאומי של נמל אנטוורפן‬ ‫להכירם לפי בגדי העבודה שלהם‪ .‬באגף הטנורים עמדתי‬
‫והוא שימש כמרכז לפעילות שלנו‪ ,‬לשם היה הסוחר‪ ,‬קצין‬ ‫לצידו של חלוץ שכזה שאתו התיידדתי‪ .‬באחד הערבים‪,‬‬
‫משוחרר מן הצבא הקולוניאלי של קונגו‪-‬הבלגית‪ ,‬מספק לנו‬ ‫בצאתנו לרחוב משעור הזמרה הוא שאל אותי פתאום ״אתה‬
‫אקדחים ותחמושת‪ .‬לאריזתם היינו רוכשים כמויות מלט לבן‬ ‫רוצה להצטרף להגנה?״ לא ידעתי על האירגון‪ .‬ידעתי‬
‫בחביות פלדה‪ ,‬היינו פותחים את המכסה ומכניסים לתוכן‬ ‫שישנם בחורים היוצאים להגנת ישובים בפני פורעים ער­‬
‫קופסאות פח שהכילו את האקדחים והכדורים‪ ,‬מלחימים את‬ ‫בים‪ .‬ראיתי אותם בשנת ‪ 1921‬כשגרתי בקצה הדרומי של‬
‫מכסה החבית ומדפיסים עליה ״עבור סולל בונה״ ומשלחים‬ ‫תל־אביב רצים ובידיהם מקלות או מוטות ברזל לכיוון יפו‬
‫וזקיף שעמד שם לא נתן לנו הנערים לרוץ אחריהם‪ .‬השאלה‬
‫באניה ארצה‪.‬‬ ‫הפתיעה ולא עניתי תשובה מייד‪ .‬השואל ראה כנראה‬
‫באחד מימי אמצע השבוע‪ ,‬בשבתי בספרית האוניברסיטה‬ ‫בשתיקתי אות הסכמה‪ ,‬כי בשיעור הזמרה הבא אמר לי‪:‬‬
‫שקוע בתורתו של הכלכלן קינס‪ ,‬ניגש אלי זקן השמשים‬ ‫״נתקבלת להגנה‪ .‬תתייצב מחר בערב בחדר בקומה שניה‬
‫ואמר לי בחיוך של שמחה לאיד )הוא לא אוהב אותנו‬ ‫של הגימנסיה ושם ישאלוך מספר שאלות‪ ,‬אם ישאלו על‬
‫היהודים הממלאים את בית‪-‬הספר לכלכלה באוניברסיטה‪,‬‬ ‫גילך‪ ,‬תגיד להם שבע״עשרה‪ ,‬אחרת לא תתקבל״‪ .‬למחרת‬
‫עד שהתחילו מכנים אותו ״שול אוף אקונומיקם״ במקום‬ ‫התייצבתי במקום‪ .‬לפני דלת החדר עמד זקיף שהכניסני‬
‫״סקול׳׳(‪ :‬׳שני ג׳נטלמנים מן ה״יארד״ רוצים לראותך׳‪.‬‬ ‫פנימה‪ .‬ישבו שם מאחורי שולחן־המורה שלושה אנשים‬
‫היארד באנגליה‪ ,‬משמעותו הסקוטלנד‪-‬יארד‪ ,‬הבולשת‪.‬‬ ‫מבוגרים ועליו דולקים שני נרות‪ .‬הם הציגו לי מספר‬
‫יצאתי למסדרון וראיתי את שני הג׳נטלמנים‪ ,‬לבושים בדיוק‬ ‫שאלות על ביתי ובית״הםפר ולאחר שהשביעוני על אקדח‬
‫כמו בסרט אמריקאי‪ .‬הם הכניסוני לאחת הכיתות הריקות‬ ‫הודיעו לי כי נתקבלתי להגנה‪ .‬לימים למדתי כי הוועדה‬
‫היתה מורכבת מדב גפן‪ ,‬מפקד העיר‪ ,‬ש‪.‬ד‪ .‬יפה‪ ,‬המדריך‬
‫דוד שאלתיאל‬
‫הראשי‪ ,‬ואת השלישי לא ראיתי יותר‪.‬‬
‫וו‬ ‫כך התחילו חיי בהגנה‪ .‬פעמיים בשבוע אימונים בחדרו‬
‫של אחד מבתי‪-‬הספר בתל‪-‬אביב שחלונותיו אטומים בשמי­‬
‫כות‪ ,‬ובשבת לפני הצהרים בחולות ועל הגבעות שלימים‬

‫הפכו לרמת‪-‬גן‪.‬‬

‫פגישה עם שאלתיאל‬

‫התקדמתי מהר בדרגות הפיקוד עד שהייתי מדריך ראשי‬
‫וסגן למפקד העיר‪ .‬עבודתי האזרחית היתה בבנק אפ״ק ‪-‬‬
‫אנגלו‪-‬פלשתינה‪ ,‬שקדם לבל״ל‪ .‬בשנת ‪ 1933‬החלטתי‬
‫לנסוע לאנגליה כדי ללמוד בבית‪-‬הספר לכלכלה בלונדון‪.‬‬
‫התפטרתי מן הבנק ויצאתי ללונדון‪ .‬שם ישבתי על התורה‬
‫ועל העבודה אך לא לזמן רב‪ ,‬כי ידה של ההגנה ״השיגתני״‬
‫גם שם‪ .‬בראשית שנת ‪ 1934‬הופיע בלונדון אליהו גולומב‪,‬‬
‫מפקד ההגנה‪ ,‬והזמינני לשיחה שתוכנה היה‪ :‬טוב מאוד‬
‫שאתה לומד אבל אתה חייב להקדיש מזמנך גם לנו‪ ,‬המצב‬
‫בארץ מחמיר ומחייב התעצמות האירגון‪ .‬חסר לנו נשק ודוד‬
‫הכהן גילה באנטוורפן סוחר המוכן למכור לנו נשק והחלטנו‬
‫לשלוח לשם את דוד שאלתיאל‪ ,‬עולה חדש מצרפת שסיים‬
‫לא מכבר חמש שנות‪-‬שירות בלגיון‪-‬הזרים הצרפתי‪ .‬אביו‬
‫הוא מנכבדי הקהילה היהודית‪-‬פורטוגזית בהמבורג‪ .‬מכיון‬
‫שאין אנו מכירים אותו‪ ,‬רוצה אני כי תקבל על עצמך את‬
‫הפיקוח עליו‪ .‬תקדיש לשם כך את סופי השבוע‪ .‬בליל שבת‬