Page 27 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 27
מה שרואים מכאן
הבמה והפסקתי את ההצגה או את השתתפותי בה ולו כקהל עד ,נוכח ולכן
משתף פעולה.
בשרבר לא נמתחו גבולותיי עד כדי כך .אמנם הדם היה אמיתי ,קשיי הנשימה
גם כן – אבל סמכתי על השחקנים שלא יתאבדו לי מול העיניים ,מה גם
שבערב יש להם עוד הצגה .גם שבירת גבולות הייצוג היא ייצוג ,במקרה זה.
יתר על כן ,לנוכח התפלות הנשפכת על קהלים בתאטרונים המסובסדים,
האתגור האסתטי-מוסרי מצד רן בכור ,שחקניו ושותפיו ויועציו ,כולל שופטיו
ושופטותיו ליצירת שרבר ולקבלת הפרס הראשון ,נראהלי פרובוקציה חביבה
אך נחוצה ליד הזוועות האמיתיות שבכיבוש ,בשחיתות במדינה ובשאר מרעין
בישין.
שרבר היא פסטיבל עכו ייצוגי בהחלט :גם אני מת על ריח נפאלם על הבוקר.
החייל הרזה
חנוך לוין ביים את רוב מחזותיו בעצמו והבימוי שלו היה ,כמובן ,נדבך מרכזי
של פרשנות .אחרי מותו ניסו במאים למלא את הריק .את הרטיטי את לבי
הטובה ביים אודי בן משה ואילו כולם רוצים לחיות בבימויו הייתה מוצלחת
פחות .שיר גולדברג העלתה באוניברסיטת תל אביב את המדמה ,הצגה נפלאה.
קברטים על פי טקסטים של לוין היו רבים וחלקם מצוינים ,כמו למשל של
עדנה שביט זיכרונה לברכה.
טל ברנר נכנסת אפוא לליגה מיוחדת של במאי לוין "אחרימות" .היא לקחה
על עצמה משימה מאתגרת בתנאים לא קלים :לביים לראשונה את אחד
המחזות האחרונים והמורכבים ביותר של חנוך לוין .המחזה ,כפי שכותב יצחק
לאור בספרו (חנוך לוין ,הקבה"מ ,2010עמ' )135-146מציג את אניגמת
הזהות ,מיהו סוסיא החייל "האמיתי" ,מי "הכוזב" ,כייצוג של האין ,וכאן ליבת
האירוע הבימתי .באמפיטריון על פי היינריך פון קלייסט (שלוין ולאור ראו
בירושלים) ,האל יופיטר מתחפש לבעלה של אלקמנה והיא שוכבת אתו .האם
שכבה אתו או עם בעלה? בגרסה של לוין הקהל רואה שתי דמויות ,אחר כך
שלוש ,המכריזות על עצמן כסוסיא ,ואילו Sosieמשמעו בצרפתית כיום היא
"כפיל" .האם עוסק המחזה בסוגיית אי-הייתכנות של "מקור"? של מי שהכפיל
דומה לו?
ברנר בחרה בשלושה שחקנים מעולים ,רועי אסף ,אייל נחמיאס ועלאא דקה
לגילום שלושת הסוסיא ,שחיצונית אינם דומים כלל איש לרעהו .אבל נינה
קוטלר ,אשת-סוסיא בהצגה ,אומרת ,ככל הנראה ברצינות" :אני ממש לא
רואה את ההבדלים .תראה בעצמך ,יש לכם אותו גוף".
גיליון 42תאטרון 25 
