Page 32 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 32
ההצגה ,המבוססת על חומרים תיעודיים רבים ,מנסה להיצמד אליהם גם במבנה
שלה .מה זאת אומרת? היא עשויה כולה רשימות-רשימות שככל שהן
מצטברות ,הן מנסות להפוך את הבמה לזירת עדות על זיכרון של ממשות
ובכך להתנגד לתאטרון כפלטפורמה בידיונית .כך עוברת ההצגה מסצנה
לסצנה ,כשכל אחת מהן מתארת חורבן פלסטיני בחלל ובזמן אחרים :סילוואן,
עזה ,הגדה המערבית וכו' .בכל אחד מהמקרים הכוח הישראלי מפורר והורס
את הבית מכיוונים אחרים :מלמטה ,בחפירות ארכיאולוגיות מתחת לכפר;
מלמעלה ,בהפצצות אוויריות; מהצדדים ,מבעד לקירות ,במבצעים צבאיים
בגדה .אבל גם בתוכן הסצנות מכילות רשימות על גבי רשימות :מספרי הבתים
שנהרסו על פי השנים ,מספר האנשים שנותרו חסרי בית (וכמה מתוכם הם
ילדים) .כך נוגעת ללב גם רשימה של חפצים יומיומיים פשוטים וביתיים
שנותרו בין ההריסות ,עקורים ממשכנם הטבעי בבית :מסרקים ,מברשות
שיניים ,צעצועים ,תחתונים להחלפה ,מכתבי אהבה ועוד כהנה וכהנה .באופן
כזה ,כל מבנה הזיכרון הופך ל"רשימה של רשימות" שכל אחת מהן מסתעפת
לעוד רשימות ,במין ניסיון תאטרוני לעצור את הסדק ,או לפחות לתת לו
ביטוי בימתי.
צילום :אפרת מוסק כהן חאולה איברהים בפלסטין ,שנת אפס.
30תאטרון גיליון 42
