Page 33 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫מה שרואים מכאן‬

‫אחת הדרכים לגילום ההרס המצטבר היא ריקון קופסאות הקרטון הממלאות את‬
‫חדר הארכיון‪ .‬במקום קלסרים‪ ,‬דפים‪ ,‬מסמכים ואישורים – הקופסאות מלאות‬
‫בשברי בטון‪ ,‬ובכל החפצים היומיומיים שהזכרנו קודם‪ .‬כך נערם לנגד עינינו‬
‫תל של סיפורי חיים‪ ,‬של משפחות‪ ,‬של עקירה ומעל הכל – של הרס‪ .‬אך‬
‫מעבר לביטוי הויזואלי של ההרס‪ ,‬ההצגה מציעה לנו גם דיון פילוסופי‬
‫במנגנון החשיבה על חלל – ועל הריסתו‪ .‬אחד השחקנים מצטט (בעברית) את‬

‫דבריו של תא"ל אביב כוכבי‪ ,‬לשעבר מפקד הצנחנים ואוגדת עזה‪:‬‬
‫"המרחב שאתה מסתכל עליו‪ ,‬החדר הזה שאתה מסתכל עליו הוא פרשנות‬
‫שלך‪ .‬ואתה יכול למתוח את גבולות הפרשנות ‪ -‬לא באופן בלתי מוגבל ‪ -‬כי‬
‫בסוף זה פיזיקה‪ ,‬יש שם בתים‪ ,‬יש שם סמטאות‪ .‬השאלה היא איך אתה מפרש‬
‫את הסמטה‪ .‬האם הסמטה היא מקום‪ ,‬כמו שכל מתכנן ערים‪ ,‬כמו שכל‬
‫ארכיטקט חושב‪ ,‬שהולכים דרכו‪ .‬או שהסמטה היא מקום שאסור ללכת דרכו‪...‬‬
‫הפרשנות של האויב היא הפרשנות הקלאסית של המרחב‪ ,‬ואני לא רוצה לציית‬
‫לפרשנות הזאת‪ ,‬כי אני לא רוצה ליפול לתוך המלכודת שלו‪ .‬אני רוצה‬
‫להפתיע אותו‪ .‬אני צריך להגיח ממקום לא צפוי‪ .‬לכן בחרנו את השיטה של‬

‫לעבור דרך קירות‪ ,‬ממש כמו תולעת שמכרסמת ומגיחה מפעם לפעם"‪.‬‬
‫באופן הזה‪ ,‬הדיון התאורטי בחלל‪ ,‬שכל כך אופייני לתאטרון כמדיום שחוקר‬
‫ומשתמש בחלל‪ ,‬הופך לנשק הרסני‪ .‬התאוריה הביקורתית עליה מבוסס הטקסט‬
‫הזה מנסה לפרק‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬מבני כוח והיררכיות – אך כאן בתוך התאטרון‪,‬‬
‫דווקא כששחקן ערבי מצטט אותה בעברית‪ ,‬המשמעות הצינית שלה להצדקת‬

‫אלימות מהדהדת פי כמה‪.‬‬

‫דבר הצופים‬

‫פרידה שוהם (קהל‪ ,‬מעצבת תפאורה וחברה לשעבר בוועדה האמנותית של‬
‫פסטיבל עכו)‪:‬‬

‫"עבורי זו התחלה מצוינת לפסטיבל‪ ,‬במיוחד כצופה דוברת עברית שלא מבינה‬
‫את הטקסט המדובר בערבית ונאלצת לקרוא את התרגום בכתוביות בעברית‪.‬‬
‫זה הבליט את הערך המוסף של חוסר ההבנה – שהוא למעשה נושא ההצגה‪:‬‬

‫חוסר ההבנה שלנו את המצב הפלסטיני‪".‬‬

‫יובל מסקין (גרופי של עכו)‪:‬‬
‫“אהבתי את חוש המידה‪ .‬אין בהצגה לא הגשמה טוטאלית ולא גלישה‬
‫למסכנות‪ .‬הדברים נמסרים ביובש אינפורמטיבי וככה סימון הרגש מחלחל‬

‫באופן הרבה יותר אפקטיבי ועמוק‪".‬‬

‫גיליון ‪42‬תאטרון ‪31 ‬‬