Page 28 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 28
רועי אסף במחזהו של חנוך לוין החייל הרזה ,בבימוי טל ברנר .צילום :אייל לנדסמן
אצל ברנר היה נדמה לי פה-ושם שזהות החייל – אומנם פחדן ,בורח מקרב,
בודה סיפורים לילדו על אומץ והרג אויבים בשדה הקרב – נמחקה בעיקר
בגלל אימי המלחמות .אבל גם ברנר כוללת בהצגתה את המונולוג "שמעבר
למלחמות" של החייל הפצוע בסוף חייו" :באמת מי זה היה הסוסיא הזה ,גרגר
אבק בקוסמוס ,פחות מזה ,משיבת רוח ,על מה רבנו ,על מה התאמצנו ,על
מה עברו חיינו [ ]...אני לא צריך יותר שיקראו לי סוסיא ,אני מעבר לסוסיא.
אני מעבר לכל .אתם לא תבינו .עוד אין לכם מבט מקיף .אתם עוד
מתכתשים על הבל פה .אני מעבר"( .עמ' 93-94אצל לוין).
תמונת הפתיחה של רועי אסף עם הפנס הייתה נהדרת .מונולוג הנוד והפטמה
מפי אייל נחמיאס תמצתה את ההבל-הבלים החוזר ומשתקף כמסר גם בסיום
המסכם את שאלת הזהות ,וכך גם אומרים עליה בהצגה עצמה .עלאא דקה
הפצוע וגוסס מביא לבמה משב רוח רעננה אם גם קודרת .הבמה הריקה-כמעט
מעוצבת היטב על משטח משופע והמוסיקה של יהוא ירון יפהפייה .עוד נותרו
מחזות רבים של לוין שהועלו ובעיקר אלה שלא הועלו ,הצמאים לביצוע .טל
ברנר ,שהבמה שלה שירתה את הטקסט בתבונה וברגישות ולא השתלטה עליו,
נראית לי אחת המועמדות הטובות למשימה החשובה הזאת.
26תאטרון גיליון 42
