Page 395 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 395 - 13-Back 21-06-16‬‬

‫קדושת שביעית תא‬

‫שביעית‬

‫וכ‪ ‬האתרוגי‪ ‬האלו חייבי‪ ‬בתרומות ומעשרותיז‪ ,‬אבל לא יבר‪ ‬על הפרשהיח‪.‬‬

‫וכ‪ ‬בעל הפרדס צרי‪ ‬להפקיר‪ ‬מספק ואינו יכול לעכב על מי שבא לזכות‬
‫באתרוגי‪ ,‬אבל מכל מקו‪ ‬אי‪ ‬לאנשי‪ ‬לזכות בו מספקיט‪ ,‬ויש מי שמפקפקכ‬
‫בזה שאי‪ ‬צרי‪ ‬להפקירו מאחר שאי‪ ‬מי שיכול לזכות בזה‪ ,‬וג‪ ‬אפשר שאינו‬

‫נחשב כלל להפקר‪.‬‬

‫אתרוג הגדל בשביעית‬

‫ט‪ .‬אתרוג הגדל באר‪ ‬ישראל בשנה שביעית‪ ,‬יש בו קדושת שביעית‪ ,‬אפילו‬
‫א‪ ‬נלקט בשנה שמיניתכא‪.‬‬

‫והפוסקי‪ ‬דנו א‪ ‬מותר לקצו‪ ‬את הקוצי‪ ‬היוצאי‪ ‬בע‪ ‬סמו‪ ‬לאתרוג‪ ,‬כדי‬
‫שלא יזיקו את כשרות והידור האתרוגכב‪.‬‬

‫וכ‪ ‬להשקות מי‪ ‬הרבה לאתרוגי‪ ‬כדי שיגדלו מהר‪ ,‬לאתרוגי‪ ‬הנקראי‪' ‬אתרוגי‬
‫מי‪ ,'‬אסורכג‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫ביעור שהוא רק חובת גברא על הבעלי‪‬‬ ‫יז‪ .‬כ‪ ‬פסק בשו"ע )יו"ד סימ‪ ‬של"א סעי‪ ‬קכ"ו(‪,‬‬
‫להפקיר‪ ‬לכל אד‪ ‬מסתבר דבכה"ג שהוא‬ ‫וכדעת הרמב"‪) ‬פרק ד' מהלכות שמיטה ויובל‬
‫ספק‪ ,‬אינו חייב כלל להפקיר‪ ‬ודאי‪ ,‬אלא צרי‪‬‬
‫להפקיר‪ ‬מספק‪ ,‬א‪ ‬כ‪ ‬מאי טע‪ ‬נחייבנו‬ ‫הלכה י"ב(‪.‬‬
‫להפקיר‪ ,‬וג‪ ‬אפשר דהפקר כזה לא נחשב‬
‫יח‪ .‬כ‪ ‬כתב במנחת יצחק )חלק ו' סימ‪ ‬ק"ל אות‬
‫הפקר‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬ ‫ב'( שכ‪ ‬כתוב במדרי‪ ‬דבר השמיטה שיצא‬
‫לאור בשנת תשל"ג ע"י ועד השמיטה של העדה‬
‫כא‪ .‬וא‪ ‬לדעת הרמב"‪) ‬פרק א' ממעשר שני הלכה‬ ‫החרדית‪ ,‬שנכתבו על ידי חברי הבד"צ‪ ,‬והוא ז"ל‬
‫חיזק פסק זה מכמה טעמי‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬וכ‪‬‬
‫ה' – ו'‪ ,‬ופרק ד' מהלכות שמיטה ויובל הלכה י"ב‪,‬‬ ‫העתיק להלכה באמרי יעקב )אר‪ ‬ישראל סימ‪ ‬ד'‬

‫וכ‪ ‬בפירוש המשנה סוכה פרק ג' משנה י"א( שבאתרוג‬ ‫ליקוטי‪ ‬אות י'(‪.‬‬
‫אזלינ‪ ‬בתר לקיטה‪ ,‬וכא‪ ‬הרי לקטו בשמינית‪,‬‬
‫כי הרמב"‪ ‬רק החמיר לעני‪ ‬נלקט בשביעית‪,‬‬ ‫יט‪ .‬כ‪ ‬כתב בחזו‪ ‬איש )סימ‪ ‬ז' אות ד'(‪ ,‬והשאיר‬
‫אבל א‪ ‬חנט בשביעית ונלקט בשמינית ג‪‬‬ ‫בצ"ע‪ ,‬והביאו ג‪ ‬בדר‪ ‬אמונה על הרמב"‪‬‬

‫להרמב"‪ ‬יש בו קדושת שביעית‪.‬‬ ‫ש‪) ‬ס"ק פ"ט(‪.‬‬

‫כב‪ .‬עיי‪ ‬בספר קוב‪ ‬תשובות )חלק א' סימ‪ ‬רל"ד‬ ‫כ‪ .‬במעדני אר‪) ‬סימ‪ ‬ה' סו‪ ‬אות ד'( הביא את‬
‫אות ד'( שאסור לקצו‪ ‬את הקוצי‪ ,‬ואי‪ ‬זה‬ ‫דברי החזו‪ ‬איש ותמה עליו‪ ,‬דמה טע‪ ‬אי‪‬‬
‫נחשב בגדר 'לאוקמי'‪ ,‬כיו‪ ‬שאי‪ ‬הפסד להפרי‬ ‫אחר רשאי לזכות‪ ,‬הרי לגבי הזוכה נחשב רק‬
‫עצמו‪ ,‬אלא להידור ויופי הפרי‪ ,‬וג‪ ‬בשו"ת שבט‬ ‫כספיקא דממונא שהספק הוא א‪ ‬שיי‪ ‬לבעלי‪‬‬
‫הלוי )חלק ט' סימ‪ ‬ר"מ( כתב שכל אלו הדברי‪‬‬ ‫או שהוא הפקר‪ ,‬והרי קיי"ל דאזלינ‪ ‬לקולא ולא‬
‫שאינ‪ ‬אלא ליופי והידור הפרי‪ ,‬אסור לעשות‪‬‬ ‫חיישינ‪ ‬לספק לא תגזול‪ ,‬ועל כל פני‪ ‬לעני‪‬‬
‫בשביעית‪ ,‬וא‪ ‬שמעיקר הדי‪ ‬היה אפשר להקל‬