Page 232 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 232
Pg: 232 - 8-Front 21-11-17
מרדכי רבמדב ברכת בלר
ואמנם כך פסק הרמב"ם (פ"כ מהל' איסורי ביאה ,ע"ש בהלכה ב ,הלכה ה ,הלכה ח ועוד),
ואך ביחוס לשבטים הוא שנחלקו הרמב"ן ורש"י ,כמפורש לפנינו .וצ"ב הפלוגתא בזה.
איברא דאף כי נוגע הדבר ל"כהונה" ,מצינו דהר"ן פליג על דברי הרמב"ם הנ"ל ,יעויין
בדבריו בחידושיו לכתובות (כה ,).דאף לכהונה עד אחד נאמן באיסורין .וצ"ב הפלוגתא
בין הרמב"ן לבין הר"ן.
ולכאורה דעת הרמב"ם צ"ע ,מאי שנא מכל איסורים ,שפסק (בפרק טז מהל' סנהדרין
ה"ו)" :אינו צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בעד אחד
יוחזק כיצד אמר ע"א וכו' גרושה או זונה היא אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהותרה
בו הרי זה לוקה אף על פי שעיקר האיסור בעד אחד" וכו' .עכ"ל.
וקשה ,מאי שנא ה"כהונה" ,מאיסורים .אמאי לא נימא נמי שהכהונה בע"א תוחזק.
והלא היא זאת טענתו של הר"ן ,ד"כהונה" לא גרעא מ"איסורין" ,דהע"א נאמן בהם.
וכמובן צע"ג מאד דעת רש"י ,שלא האמין לעד אחד ,גם לא "ליחוסיהם לשבטיהם".
מדוע לא יועיל ה"יוחזק בעד אחד" ,גם לענין "יוחסין לשבטיהם".
אשר יראה לומר בזה הוא ,דהנה חלוקה היא העדות לכל המבואר ברמב"ם הלכות
סנהדרין הנ"ל ,מן המבואר ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה .שכן כל מאי דמהני ה"יוחזק
בעד אחד" ,הוא לענין החפצא דאיסורא ,או בלשונו של הרמב"ם "האיסור עצמו" .מה
שאין כן ב"כהונה" ,שהחפצא הוא גם נשוא הנפקא מינה ,כלומר ,ה"גברא" דחיילא ביה
הכהונה.
ונראה שזהו יסודו של הרמב"ם ,דלהכי לא מהני ב"כהונה" ,הך ד"האיסור עצמו בע"א
יוחזק" ,משום שיחד עם העדות על החפצא דכהונה ,קיימת שם עדות על ה"מחויב"
בחלות דיני החפצא הזאת ,דהיינו ה"גברא" הכהן .ובכה"ג ,הו"ל הכהן ,גם בכלל חלקה
השני של ההלכה שבהל' סנהדרין הנ"ל ,ש"אינו צריך שני עדים אלא בשעת מעשה" .כי
העדות על הכהונה ,היא זאת ה"שעת מעשה" של הגברא הכהן.
ואע"פ שהרמב"ם איירי לענין עבירה המחייבת מלקות ,בזה נראה דעת הרמב"ם,
שכל נידון הנוגע לחלות על הגברא ,חייב בשני עדים .אדרבא ,גם מלקות ,מה שנחשב
ל"שעת מעשה" ,הוא לא רק משום שהיא שעת ה"עבירה" ,אלא משום שהיא שעת
החלות של החיוב מלקות על הגברא .ואין הבדל בין חלות חיוב מלקות ,לבין חלות כהונה
וקדושתה.
ויסוד הדבר נראה ,שהוא מהנאמר (דברים יט ,טו) "לא יקום עד אחד באיש לכל עון
ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר".
