Page 140 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 140

‫‪Pg: 140 - 5-Front 21-05-11‬‬

                                                                  ‫‪ 140‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫של האנטיכריסטוס‪ ,‬הנחש המחופש לכבש‪ ,‬המתגנדר כטווס במליצות של צדק‬
‫ומוסר כדי להוליך שולל את הצדיקים ולהרבות שנאה בלב הרשעים‪ .‬אם כך הוא‬
‫הדבר‪ ,‬או־אז עלינו להתקין עצמנו למירוק חטאינו‪ ,‬כי קרבה השעה ואדוננו‬
‫כריסטוס עומד בשער‪ ,‬עטור תהילה ושרביט המנצחים בידו‪ ,‬מוכן לשפוט חיים‬
‫ומתים‪ ,‬לדון את מעשי האדם במידת הרחמים אך גם במידת הצדק‪ ,‬איש־איש על‬

                                                     ‫פי מעשיו בחיים אלה"‪.‬‬
        ‫דבריו הותירו בי רושם עז ונמלאתי חיל ורעדה‪ ,‬אך גם ציפייה נרגשת‪.‬‬
‫"עתה השכלת להבין‪ ,‬בני‪ ,‬כי הנסתר אל לו להיות גלוי והגלוי אל לו להפוך‬
‫נסתר‪ .‬ידיעת האל אינה עולה בקנה אחד עם האמונה בו‪ ,‬שהרי מבחן האמונה‬
‫תלוי בכוח הדבקות העיוורת‪ ,‬המוכנה להסכין עם שלל הפרדוקסים של‬
‫המציאות‪ .‬לפיכך עלינו להשלים עם העיקרון ש'איננו יודעים ולעולם לא נדע'‪,‬‬
‫‪ ,ignoramus et ignorabimus‬שאם לא כן‪ ,‬נחטא בחטא היוהרה – חטאו של‬
‫לוציפר – וכך נידרדר במדרון התלול אל האבדון‪ ,‬ונרחק מן הגאולה‪ .‬כמו שורשי‬
‫העץ‪ ,‬כמו המעיים‪ ,‬מעניקה אף האמת האלוהית חיים כל עוד נותרים שורשיה‬

                                                            ‫סמויים מהעין"‪.‬‬
‫משהו בתוכי התמרד כבר אז לשמע הדברים האלה‪ ,‬אותם תפסתי בחושיי‬
‫כשעבוד הרוח וסילוף האמת‪ .‬אך היו אלה רק תחושות עמומות ומסוכסכות‪,‬‬
‫וטרם זכו להתגבש לכלל מחשבות סדורות או מילים‪ .‬היה זה טרם ניצתה בי אש‬
‫המרד‪ ,‬טרם נחקקו על לוח לבי מילותיו של קירקגור על אודות האמת הפנימית;‬

                                         ‫טרם נגליתי לעצמי כפי שאני באמת‪.‬‬
‫יכולתי להבין במידה רבה את פשר המקסם הפנתאיסטי של הנאציונל־‬
‫סוציאליזם‪ ,‬את סוד כוחו של מיסטיציזם זה‪ ,‬של אחדות הניגודים‪ .‬יכולתי להבין‬
‫כיצד זה הצליח לשבות את לבם של רבים כל כך מבני הדור‪ ,‬הנתונים בסד בין‬
‫חזון האדם־מכונה לבין הצליינות הרוחנית הנוצרית‪ ,‬הגלות מרצון בעולם‪ .‬האדם‬
‫הוא לא־כלום השואף להיות הכול‪ ,‬נזכרתי בדברי קירקגור‪ .‬הבטתי בנער במדי‬
‫הקצין‪ ,‬בגבו השברירי‪ ,‬בכתפיו השחוחות‪ ,‬בראשו השמוט אל חזהו‪ ,‬בקילוחי‬
‫הדם הדקים שזרמו על פניו‪ ,‬על צווארו ועל מדיו‪ ,‬וכמעט שיכולתי לראות את‬
‫עצמי במקומו‪ .‬לא חשתי כלפיו רחמים – לא זה העניין – וגם כשניחתו עליו‬
‫מהלומות האגרוף של הסרן והתיזו מפרצופו קילוחים סמיכים של דם‪ ,‬גם‬
‫כשנשתחררו סוגריו‪ ,‬גם כשמירר בבכי תמרורים והתחנן בכל פה לרחמים‪ ,‬גם אז‬
‫נותרתי אדיש לסבלו‪ ,‬אך דבר מה בכל זאת נשבר בי ברגע ההוא‪ ,‬ויותר לא‬
‫יכולתי להסתתר מאחורי מליצות של אהבת מולדת וסיסמאות גבורה נבובות‪.‬‬
‫באופן שאינו נהיר לי די צרכו הותיר בי אירוע זה משקע כבד‪ ,‬ובמקום שיחזק את‬
‫רוח החייל שבי ויעצים בלבי את האמונה בצדקת המאבק‪ ,‬הביאני לכלל ייאוש‬
‫מרפה איברים שממנו לא הצלחתי עוד להימלט‪ .‬באותו רגע חשתי כאילו חשפה‬
   135   136   137   138   139   140   141   142   143   144   145