Page 138 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 138
Pg: 138 - 5-Back 21-05-11
138פ נ י י א נ ו ס
ואולי צדק האב ג'יימס כשאמר באחת מדרשותיו כי המודרנה היא הנמסיס של
בני האדם ,שנטשו את האל בהתאוותם חסרת הגבולות אל הדעת .ימים רבים
מצאתי את עצמי מהרהר במשפטו זה ,ובאחד הימים הרהבתי לשאול אותו
לפשרו.
"העץ נובט ופורח כל זמן ששורשיו חבויים ,אך אם שורשיו נחשפים,
העץ קמל ומת .כך גם האדם חי כל עוד קרביו חבויים ,אך כאשר אלה הופכים
גלויים – האדם מת".
הבטתי בו בציפייה ,ממתין שיבאר את דבריו .האב הזקן ידע היטב כיצד
ללבות את סקרנותי.
"הבט ,בני ,משחר נעוריו שואף האדם לדעת מהי תכלית קיומו בעולם .תאוותו
לידיעת מסתרי הקיום מושרשת עמוק בנשמתו ,שכן היא לבדה הינה עדות לאמת
האלוהית הנובטת ומלבלבת בו .בה בעת היא משמשת גם תזכורת תמידית
וצורבת לחטא הקדמון .קודם שאכל מעץ הדעת היה האדם מלא בחוויית העולם.
לאחר נפילתו נפער בו חור ,ומאז נגזר עליו להשתוקק למלאו .כך בא על עונשו,
כיוון שמעשה האכילה מעץ הדעת הביאו אמנם לידי הכרה בחירותו הגשמית,
אך בה בעת גזר עליו בערות רוחנית ,ואלוהים הסתיר את פניו ממנו ,גירשו מגן
העדן וחסם את דרכו חזרה בחרב מתהפכת – והאדם ,שנבצר ממנו לשוב אל
מקורותיו העדניים ,נידון להיות גולה לעד בעולמו ,לנדוד בלא מנוח בגבולות
מרחבי החלל והזמן הארעיים ,לכלות את חייו בתשוקה יוקדת ,בגעגוע שאינו
יודע שובעה ,לדבר מה שפשרו האמיתי נשגב ממנו ,שכן נשמתו חפצה אך אינה
מסוגלת לספר ,רק חשה את שחשה בחשכת רגשתה העמומה .וכך ,בעודו לכוד
במוסרות הווייתו הגשמית ,החוטאת והסומה ,מסתאבת שקיקתו הרוחנית
והופכת ל־ ,Concupiscentiaלתאווה סנסואלית ,ארוטית ,המופנית כל־כולה אל
מושאים ארציים .אך סופה של זו להביאו תמיד לכדי ייאוש קיצוני ,לכדי בדידות
תהומית ושקיעה בטוחה במחוזות היגון והחושך הנצחי .וזהו ,על פי
אוגוסטינוס ,נטל החטא הרובץ על בני האדם מראשיתם ועד אחריתם ,והוא
ההופך אותם ל־ ,massa damnataקהילת מנודים שנידונו לחיי גיהינום ,עד היום
שבו ייוושעו בכוח הכריזמה ,בחסד האל הטוב והמיטיב".
הוא נעץ בי את מבטו הרושף ,החודר כליות ולב ,ומיד חשתי את הסומק
מתפשט בלחיי.
"אך בל תטעה לחשוב ,בני ,כי מדברים אנו כאן בתאוות הבשרים לבדה ,שהרי
כבר בשעתו אמר אקווינס כי אין להבין את ה־ Concupiscentiaבמשמעויותיה
הסקסואליות בלבד ,וכי דומה היא יותר למום שהוטל באדם ,פצע שנפער
באנושות כולה ולעולם אינו נרפא .ופצע זה אינו אלא הגרעין ממנו צומחות כל
המידות הרעות ,כל החטאים והכפירות ,ובעטיו משגשגים ההפקרות ,היוהרה,
