Page 212 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 212 - 7-Front 21-05-11‬‬

‫‪ 212‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫להבינה רק מתוך עצמה‪ ,‬מתוך עולם המושגים והדימויים המייחד אותה‪ .‬בדומה‬
‫לכתב סתרים‪ ,‬שהמפתח לפענוחו אינו טמון רק בפירוש המשמעות המילולית‬
‫הישירה של הסימן אלא גם בהבנת מכלול ההקשרים והמשמעויות‬
‫האסוציאטיביות הגלומות בו‪ ,‬כך יש לראות אותה‪ :‬שפה סגורה ומסוגרת‬
‫כגבולות הפולק‪ ,‬בעלת חיים משל עצמה‪ ,‬שכן שורשיה – כך טוענים מנסחיה‬
‫הרשמיים יותר או פחות – אינם מצויים בעולמות הרוח והבּ ֹוננוּת המחשבתית‪,‬‬
‫הרפלקטיבית‪ ,‬המכלילה‪ ,‬כי אם באינסטינקט הראשוני והגולמי ביותר‪ ,‬שמקורו‬
‫בדם; ערכה הסגולי נובע לא מהיותה מערכת סדורה של סימנים מוסכמים‬
‫המורים על מושאי ההכרה‪ ,‬אלא מעצם היותה התגלמות ספונטנית‪ ,‬מיידית‬
‫ובלתי־אמצעית‪ ,‬של ההתנסות בעולם‪ .‬השפה הנאציונל־סוציאליסטית היא אפוא‬
‫אמצעי ומטרה‪ ,‬תהליך ויעד‪ ,‬היא מגלה טפח ומסתירה טפחיים‪ ,‬מצויה בתנועה‬
‫מתמדת‪ ,‬משתנה תדיר‪ ,‬ולמרות שהיא מתמרדת תכופות נגד כל תבנית אחידה‬
‫או קבועה‪ ,‬כשם שמתמרדת ההתהוות נגד ההוויה‪ ,‬נראה כאילו היא נובעת‬
‫תמיד ממקור אחד ויחיד‪ ,‬מתוך תשוקה להתכונן כסמכות עליונה ואחרונה‪,‬‬
‫מתוך חתירה מתמדת להרחיב ולמתוח את גבולות האפשר‪ .‬זוהי שפה המפקיעה‬
‫את המציאות מממשותה הנגלית בחושים ומתכוננת מחדש כמערכת סימנים‬
‫מטאפיזית‪ .‬כל דבר חיצוני הוא בה רק דימוי או סמל למהות פנימית‪ ,‬עצמותית‪,‬‬
‫נסתרת‪ .‬יומרתה המוצהרת – והפרדוקסלית‪ ,‬יש לומר – היא להיות "שפת‬
‫מעשה" ולהביא בכך לידי הרס מוחלט של כל חיץ העומד בין הוויה ומחשבה‪,‬‬
‫פעולה וכוונה‪ ,‬בין הרפלקסיה והאינסטינקט ובין המילולי והממשי‪ .‬תכליתה‬
‫העליונה היא ליצור אונטולוגיה חדשה‪ ,‬הממירה את הנוסח הנוצרי של בראשית‬
‫הייתה המילה בנוסח הפאוסטיאני של בראשית היה המעשה‪ .‬ואולם‪ ,‬כיצד יכולה‬
‫המחשבה להיות לדם? כיצד יש בכוח המילה להפוך לממשות? שהרי בעצם‬
‫הגייתה יש משום נסיגה אל עולמות של רוח והתרחקות בלתי־נמנעת מן‬
‫המציאות שבבשר‪ .‬יוצא אפוא ש"המהפכה הנאצית" מגיעה לכלל מיצוי באותו‬
‫פרדוקס קירקגורי נושן‪ ,‬הגורס כי האדם הוא לא־כלום השואף להיות הכול‬
‫ומסתכמת בניסיון הנפל לכבוש את ממלכת הרוח בחרב הבשר ולבוא בעולמה‬

‫של הנפש דרך שערי הגוף‪.‬‬
‫הקורא הבלתי־מיומן עשוי על נקלה ללכת לאיבוד בתוך מבוך ההפשטות‪,‬‬
‫בסבכי הצירופים הסתומים‪ ,‬המושגים המעורפלים‪ ,‬ההיגדים הדרמטיים‬
‫והניסוחים הסנטימנטליים יתר על המידה‪ .‬בדין ייאמר כי אין שפה זו ראויה‬
‫לעמוד לדיון פילוסופי מעמיק‪ ,‬שכן אינה אלא רצף בלתי־אחיד של הצהרות‬
‫ריקות‪ ,‬שטוחות‪ ,‬שכל תכליתן היא הפקתו של רושם רגשי‪ .‬ואכן‪ ,‬ראשיתה‬
‫ואחריתה של שפה זו מצויות בעולמות הלב המתלהט‪ ,‬ומטרתה לעורר רגשה‬
‫כמוסה בלב הקורא‪ ,‬תחושה של היזכרות כמו קמאית‪ ,‬רחמית‪ ,‬ולטפח בו כמיהה‬