Page 28 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 28 - 1-Front 21-05-11‬‬

‫‪ 28‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫הבלתי־אפשרי‪ :‬אימה ואדישות‪ .‬כמעט לא ניתן היה להבחין עוד בינו לבין‬
‫המתים המתגוללים כערמות סמרטוטים לרגליו‪ ,‬בשרם נרקב בתוך מדי אסיר‬
‫מפוספסים‪ .‬דמות האדם שנגלתה אז לעיניי‪ ,‬במחנה האסירים של דכאו‪ ,‬סימנה‬
‫בשבילי את תבוסתו הסופית של מדע האלוהים הישן‪ ,‬של התיאולוגיה‪ ,‬ואת‬
‫ניצחונה הבלתי־מעורער של הדתיות החדשה‪ ,‬המודרנית‪ ,‬הגנוסטית‪ ,‬המהפכת‬
‫רוח וחומר‪ ,‬עליונים ותחתונים‪ ,‬בשאיפתה נטולת המעצורים להקים את חזון‬

‫מלכות השמיים על פני האדמה‪.‬‬
‫האדם הוא לא־כלום השואף להיות הכול! זכרתי את המילים הללו‪ ,‬שיננתי‬

‫אותן‪ ,‬חקקתי אותן על לוח לבי‪.‬‬
‫לא היה בלבי כל ספק כי תחושת המיאוס שחשתי כלפי אותו יציר אל ֹו ַהּ‬
‫שצלמו האלוהי הופשט ממנו נעוצה הייתה ביסודה בהכרה הבלתי־נמנעת‪ ,‬לפיה‬
‫הייתה זו דמותי שלי שנשקפה מעיניו‪ ,‬ומחשבה זו לבדה היה בכוחה לעורר בי‬
‫זיק אחרון של מרי לנוכח גורלי‪ ,‬לטלטל אותי מן היסוד ולנער מעליי את קהות‬
‫החושים הממארת שהייתה מנת חלקם של מרבית רעיי לנשק‪ .‬החומר‪ .‬אורגניזם‬
‫בר־חלוף‪ ,‬ארעי‪ ,‬מתכלה‪ .‬לרגע אדם חושב‪ ,‬מרגיש‪ ,‬פועל‪ ,‬ומיד לאחריו – גוש‬
‫בשר מצחין‪ ,‬אכול רימות‪ ,‬מרקיב לאור השמש‪ .‬בשדה הקרב‪ ,‬מה רבות היו‬
‫הפעמים שבהן ביקשתי לתפוס בעיניי אותו רגע שברירי‪ ,‬החומק מכל מידה של‬
‫זמן‪ ,‬שבו נוטשת הנשמה את הגוף המפרכס ועפה לה אל כור מחצבתה‪ ,‬אל אביה‬
‫מולידה שבשמיים! ברגעי האימה נכון הייתי להיאחז בכל סימן‪ ,‬בכל רמז –‬
‫דמיוני וקלוש ככל שיהיה – לנצחיות הנשמה‪ :‬משב רוח פתאומי‪ ,‬משק כנפי‬
‫ציפור‪ ,‬פרפר מעל שדה זרוע גופות ואודים עשנים‪ .‬אך ככל שנקפו הימים ורבו‬
‫הזוועות‪ ,‬מה מגוחכת נראתה בעיניי האמונה בחסדו של האל‪ ,‬וכגבור עליי‬
‫סלידתי ממעשי האדם כן גברה בלבי הטינה למעשה הבריאה כולו‪ ,‬וגידפתי את‬
‫אבי שבשמיים על שלא נטע בי את הנחמה שנזקקתי לה ולא ִשחרר אותי‬
‫מספקותיי הכוססים‪ .‬וכך‪ ,‬שני חסדים נותרו לי בשעה שהקיפוני ענני התופת‪:‬‬
‫מהדורת כיס של כתבי קירקגור שהתגלגלה לידי – כבר איני זוכר איך ומתי –‬
‫ומחברת רישומים קטנה‪ ,‬אותה הייתי גודש‪ ,‬כל אימת שנסתייע בידי‪ ,‬הגיגים‬
‫ומחשבות‪ ,‬כיד הדמיון הטובה עליי‪ .‬כך היה לי האחד לבּיבּליה‪ ,‬והשני לתא‬

‫וידוי‪ .‬ליותר מכך לא נדרשתי – למעט‪ ,‬אולי‪ ,‬קורטוב של מזל‪.‬‬
‫אבל הנה‪ ,‬את ידי המחזיקה בעט שוב הוליכה הנפש שולל‪ ,‬זו הנפש החפצה‬
‫כל העת להתרומם ולהינשא אל מעל לעולמן של המילים‪ ,‬מעבר לגדר שגודרות‬
‫ההגדרות ולרחף לה בעולמות עליונים‪ ,‬ששורשי הדברים מתקיימים בהם‬
‫כאידיאות טהורות‪ ,‬ללא צורה או תבנית‪ ,‬בלי שנגזר עליהן להתאבן כסימנים‬
‫דוממים‪ ,‬כאותיות מתות‪ .‬נחזור אפוא לאותו ערב שזיכרונו עוד מכביד עליי‬
‫כסיוט; שכן אלמלא השגחתי בה חוצה את מפתן הכניסה‪ ,‬ודאי היה נמנע רצף‬