Page 32 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 32

‫‪Pg: 32 - 1-Front 21-05-11‬‬

‫‪1‬‬

                                     ‫פרק ‪3‬‬

              ‫אמברוזיו התגורר בבית מידות ישן שניצב בסמיכות למיסיון ֵא ְטרא ְנ ֵז'ה‪ .‬מעון זה‪,‬‬
              ‫אותו ירש מהאלמנה המנוחה‪ ,‬התאפיין בחזות בלתי־שגרתית שלקדרותה לא היה‬
              ‫אח ורע בכל פריז‪ .‬חזית המבנה הייתה מכוסה כולה‪ ,‬מן המסד ועד הטפחות‪,‬‬
              ‫צמחיית מטפסים סבוכה‪ ,‬שפשטה בדבוקות עבותות‪ ,‬מסוכסכות עלים על‬
              ‫הכתלים‪ ,‬המרזבים‪ ,‬הקורות והאדנים ולא הותירה אף טפח חשוף‪ .‬עצי דולב‬
              ‫ענקמוניים‪ ,‬מסוקסי גזע ועתירי עלווה‪ ,‬כיתרוהו ובידלוהו משאר הבתים ברחוב‪,‬‬
              ‫מסתירים אותו כליל מעיני העוברים־ושבים‪ .‬צללים ארוכים היו חגים סביבו כל‬
              ‫ימות השנה‪ ,‬משתרגים ומתפתלים בינות לענפים ולשרכים ורובצים על רעפיו‬
              ‫כעורבים חורשי רע‪ .‬בשל כך הייתה נסוכה עליו דרך קבע אווירה של בדידות‬
              ‫אפופת מסתורין‪ ,‬וכל הבא בשעריו חש מיד צינה מוכת יראה והתעורר בו דחף‬
              ‫בלתי־נשלט להסתלק מן המקום‪ .‬בירכתי המבנה ניצבה אכסדרת עץ קטנה‬
              ‫ולאחריה נפרשה חצר גדולה ומוזנחת שכוּתרה חומת אבן‪ ,‬ולמעט אי־אילו שיחי‬
              ‫ורדים עיקשים שההינו לעמוד בלבלובם‪ ,‬הופקרה הקרקע לרקבובית סמיכה‬

                                                      ‫ולצמחייה אכולה ש ִרקבה פשט בכול‪.‬‬
              ‫עליי להודות – ואין זאת חוכמה בדיעבד – כי עקת רוח מכבידה ואי־נוחות‬
              ‫גדולה נתלוו אליי כל אימת שנאלצתי לפקוד את המקום‪ .‬הבית‪ ,‬יש לומר‪ ,‬היה‬
              ‫גדול מכפי מידותיו של דייר בודד‪ ,‬והאנרדלמוסיה ששררה בו‪ ,‬על שלל אוספי‬
              ‫האמנות והחפצים המוזרים שנצטופפו במדוריו הרבים מספור‪ ,‬השרתה – כבר‬
              ‫אמרתי – אווירה של קדרות ומחנק‪ .‬בחלל הבית עמד תמיד ריח מעופש ומעורר‬
              ‫קבס – תמהיל מתקתק ומבחיל של עץ נרקב‪ ,‬אבק ואזוביון‪ ,‬שדומה היה כנודף‬
              ‫מהקירות עצמם‪ ,‬מהרצפה ומספיני העץ התומכים בתקרה‪ ,‬כריח קמילתו של גוף‬
              ‫זקן‪ ,‬שאת פגיעתו הרעה לא ניתן להסוות עוד בעזרת בשמים או תמרוקים‪.‬‬
              ‫תכופות אירע שבחצותי את המפתן נתקפתי תחושה מחליאה‪ ,‬מהפכת קרביים‪,‬‬
              ‫כאילו ישות ערטילאית‪ ,‬בלתי־נראית‪ ,‬שנוכחותה נגלית רק בבאשתה המחליאה‪,‬‬
              ‫עטה עליי ו ְד ֵבקה בכל הכוח בגופי‪ ,‬נספגת בבגדיי‪ ,‬ב ְשׂ ַערי‪ ,‬חודרת מתחת לעור‪.‬‬
              ‫בשל הצמחייה העבה שהקיפה את המבנה – ושאיש מעולם לא הואיל בטובו‬
   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   37