Page 35 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 35
Pg: 35 - 2-Back 21-05-11
נ ג ר ד ו 35
את היצירה הזו ,אולי בגלל שהיא מזכירה לי את הימים המאושרים ההם ,לפני
המלחמה"...
מן הגרמופון בקעה עתה תרועה רבת רושם ועשירת מצלול של סקציית כלי
נשיפה .מארש אפל ומלא הוד התגלגל לאיטו בחלל החדר ,הוסיף וטיפס בסדרה
של ֵסקוונצות מדורגות ,עד שלבסוף הגיע אל שיאו והתפוגג ,ואז החלו מתפזרים
הצלילים המתכתיים ושוקעים אל תוך המייתם האפלולית והרוגעת של כלי
המיתר ,המגישים את הנושא בשנית ,אך הפעם ב ֵל ַגט ֹו משתפך ,הנוסך על
המאזין הלוך רוח חולמני ומהורהר.
אמברוזיו ,שהתנער בינתיים משרעפיו ,נחפז אל השידה ,פתח את המגירה
התחתונה ושלף מתוכה נרתיק עור שחור שהכיל מזרק וצנצנת קטנה .לאחר
שהטעין את המזרק בחומר ווידא בלחיצה קצרה כי לא נותרו בו כיסי אוויר ,נטל
את זרועי ,ערסל אותה בחיקו והזריק לי את תוכנו .מיד ירד על עיניי מסך כבד
וסמיך .ישותי כמו שקעה פנימה והחלה מתמוססת באוקיינוס של זרמים אפלים
וחמים ,ששטפו מעליי את רשמי העולם החיצון והתירו באבחה חדה את
האפּ ֹוריה הטורדנית של קיומי הדחוק ,האווילי ,המגוחך מפאת זחיחותו; איבריי
הנוקשים ,המתוחים להתפקע ,נתרככו והפכו ספוגיים ,אחר כך החלו נמסים
שכבה אחר שכבה ,מתקלפים מן המעטה השעוותי שלהם .ראשית העור ,לאחריו
השרירים ,הרקמות והסחוסים ,נימי הדם ,התאים ,הכול ניגר כדונג על הרצפה,
נקווה בין אריחי העץ וחלחל מטה ,אל מעבה האדמה .לא התקוממתי עוד נגד
דבר בעולם ולא נתייראתי מפני דבר .האימה ,הכאב ,הבדידות – הללו לא היו
עוד אויבים שיש למגר ,אלא ֵרעים מסבירי פנים ,המשפיעים על ראשי דברי
חיבה ונוחם .טיפין־טיפין הלכה ישותי ונתמעטה ,הלכה ונצטמצמה ,עד שלבסוף
נמוגה מן החלל ,הפכה מ ֹו ַנדה נטולת חלונות ,או שמא מרובת חלונות ,שכן ככל
שהצטמצמה חווייתי הגשמית ,כן הלך והתרחב שדה הכרתי ,עד כי ברגע אחד
השיגה בינתי את כל הדברים הקיימים וידעה את כל הצירופים האפשריים .הכול
הסתחרר סביבי במהירות שאינה מן העולם הזה וכמעט שלא יכולתי לשמוע עוד
את הקולות ,לראות את המראות .הכול הכה אותי בסנוורים מחרישי אוזניים,
שאון מסמא עיניים ,ואז השתרר לפתע שקט ,וכל שנותר היה הדהוד מרוחק
וקצוב של פעימות לב ,ואלה לבדן העניקו לזמן משמעות .העולם כולו הצטמק
לכדי מקצב סדור של שאיפות ונשיפות ,ואז נמוגו גם אלה ,הזמן הפך מרחב,
דממה מוחלטת ,תודעה צרופה של הוויה .הייתי מרחף בתהומות האַין המוחלט,
אבוד בחלל ובזמן ,אבל בפעם הראשונה – ותמיד זו הפעם הראשונה – בבית.
הבית.
המילה החלה מתרוצצת בראשי ,מלהטטת ומקרקשת במרחב הדחוק שבין
אוזניי; בתחילה ניסיתי לסלקה בהיסח הדעת ,כדרך שמסלקים זבוב טורדני ,אבל
