Page 37 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 37
Pg: 37 - 2-Front 21-05-11
נ ג ר ד ו 37
לבי נכמר עליה כבר אז ,אך על הכול האפילה ההתרגשות העצומה שפיעמה בי
לנוכח חירותי המפציעה כשחר מאוחר .נתון הייתי כל־כולי לשיכרון הנעורים
הפטריוטי ,לשאננות העלומים המדבירה כל פחד ,הממלאת את החזה עזוז
וששון אלי קרב ומובילה צעירים רבים כל כך אל תוך היורה הרותחת והבולעת־
כול של המלחמה .בעיניו של עלם צעיר ,שמעולם לא חצה את גבולות עיירת
הולדתו ,נצטיירה המלחמה כהבטחה של שחרור ,כטקס חניכה אל עולמה של
גבריות מחוספסת ועטורת תהילה .רציתי לשרת את המולדת כפי שעשה אבי
לפניי ,ליטול חלק באירועים המעצבים של התקופה ,ולא הייתי מוכן להניח לה,
לאמי ,לעמוד עוד ביני לבין העולם ,ביני לבין החיים האמיתיים .תלאות
המלחמה וסכנותיה לא הרתיעו אותי; פחדתי יותר מן השקיעה האיטית
והבטוחה אל השיממון והתפלות שהועידו לי החיים כמשרת בקודש בעיירת ְספר
שכוחת אל.
היה זה כאילו נתגשם הנורא שבפחדיה ,ונבואת הלב שכססה בלבה מאז נפילת
אבי והילכה עליה אימים משך כל שנות בגרותי נתממשה לנגד עיניה ,בדיוק כפי
שחזתה וציפתה .אבי נספה במלחמה הגדולה ,במתקפה הארורה ההיא במ ֹיז
ארג ֹון ,והותיר אותה אלמנה צעירה והרה .עניין זה לבדו היה בו כדי לפטור אותי
מחובת השירות ,אך יום אחד התגנבה לאוזניי שמועה כי מחפשים לגייס בחורים
בעלי ידע בשפות .הלטינית שבפי הרשימה את הקצין שבחן אותי ,וידיעותיי
בצרפתית ובגרמנית אמנם היו בסיסיות למדי ,אך לא התקשיתי לעבור את
המבחנים בהצלחה .לאחר תקופת טירונות קצרה שובצתי באחת מיחידות
מודיעין השדה של דיוויזיית חיל הרגלים הרביעית ,שעתידה הייתה להבקיע דרך
אל צרפת הכבושה.
אפשר והדברים היו מתגלגלים מעט אחרת אלמלא הייתי מגלה בגיל
שתים־עשרה לערך – כך ,ללא כל כוונה מוקדמת – את המפתח לתיבה הנעולה
שאמי שמרה מוסתרת תחת מיטתה .עד אותו יום לא ידעתי דבר על חיי אבי ,קל
וחומר על מותו .אפילו את שמו לא ידעתי .אמי מעולם לא דיברה עליו ,ובדרכה
הנחרצת הבהירה לי כי אין זה נושא לשיחה .רק תצלום ישן ,מגורען ודהוי,
שניבט אליי משך כל ימי ילדותי ממסגרת קטנה שעל שידת הטרקלין ,שימש
עדות אילמת לעבר השתוּק :דיוקן אדם קפוא בזמן ,בטוקסידו נאה ועניבה
שחורה ,מבטו מוצלל תחת כובע רחב שוליים ותווי פניו מעורפלים ,חומקים
מהעין בשל איכותו הירודה של התצלום .רישומה של התמונה הזאת על נפשי
הצעירה היה עז מכפי שהייתי מוכן להודות ,וגם כעבור שנים ,כאשר בגרתי
והייתי לנער ,הוסיף דיוקן פני אבי הכמוסים מעין – הנראים רק בקווי המתאר
הדהויים של צורת האף והפה – להטיל עליי צל כבד ולא נתן לי מנוח .יותר
מכול עורר בי התצלום הזה ְבּליל סבוך של רגשות סוערים ומסוכסכים והשרה
