Page 29 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 29 - 1-Front 21-05-11‬‬

‫נ ג ר ד ו ‪29‬‬

‫האירועים ההרה אסון‪ ,‬ואפשר אף שמסלול חיי היה מועיד לי נתיב אחר‪ ,‬טוב‬
‫והגון יותר‪.‬‬

‫אך בערב ההוא נבקעו השמיים ומתוכם ניתך על ראשי מטר של אש וגופרית‪.‬‬
‫פרש האפוקליפסה קרע בדהרה את הערפילים והחל שועט לעברי בשאון פרסות‬
‫נורא‪ ,‬נישא על תרועת קרנות מבשרות פורענות שהרעידה את אמות ה ִספין של‬
‫עולמי הקרב ובא אל ִקצו‪ .‬מיד עם כניסתה נח מבטי על גופה – זה הגוף שלימד‬
‫אותי ערגה מהי‪ .‬היה זה כאילו הושלכתי באחת אל תוך חלום‪ ,‬או שמא הייתה זו‬
‫דווקא יקיצה משינה שנתארכה עד למאוד? מבטי נשבה בתנועתם הגמישה של‬
‫איבריה‪ ,‬רותק אל התווים המרומזים של ירכיה שהצטיירו מבעד לאריג הפשתן‬
‫האדום כדם של שמלתה‪ ,‬אל שדיה הפועמים תחת מחשוף התחרה שלפף גם את‬
‫גווה‪ ,‬אל שכמותיה שפוסלו בענבר ועורפה שכמו התריס בפני עולם ומלואו‪.‬‬
‫ְשׂערה השחור‪ ,‬העבות‪ ,‬היה אסוף ומהודק לקודקודה בסיכת שנהב גדולה‬
‫משובצת אבנים טובות‪ .‬משהו בהליכתה‪ ,‬בהרמוניה המושלמת בה נעו איבריה‪,‬‬
‫באופן שבו לבשה את בשרה‪ ,‬הצית בי אש כמוסה‪ ,‬פראית‪ .‬דמותה הייתה שיר‬
‫הלל לחטאי הבשר‪ֵ ,‬ונוס שעלתה מן הגלים לטלטל חלצי נזירים ולחלץ מזמורי‬
‫הודיה מפי פייטנים‪ .‬בהיכנסה הגיהו אלומות אור על פניה וחשפו כהרף עין את‬
‫קלסתרה במלוא הדרו‪ .‬המראה הכה בי בעוצמה כה רבה‪ ,‬עד כי לרגע איבדתי כל‬
‫אחיזה בזמן ובמקום‪ .‬מחנק קם בגרוני ועורפי נשטף זיעה‪ .‬היו אלה פנים‬
‫שסותתו ביד אמן‪ :‬לסת חזקה תומכת בעצמות לחיים גבוהות‪ ,‬שפתיים תפוחות‬
‫במידה ופשוקות קמעה‪ ,‬כניצני הוורד הניעורים משנתם‪ ,‬משוחות שכבה דקה של‬
‫אודם‪ .‬לא היו אלה פנים של עלמה פתיה‪ ,‬כלל וכלל לא‪ .‬התלמים הזעירים‬
‫שנחרשו בזוויות עיניה‪ ,‬במצחה ובסנטרה היו עדות אילמת לחיים למודי יגון‪,‬‬
‫וכמו אמרו עצבות שקהתה‪ .‬גם בעיניה המצועפות‪ ,‬העמוקות‪ ,‬ניכר רישומו‬
‫הברור של כאב‪ .‬אבל הדבר כלל לא העיב על יופיה‪ ,‬להפך‪ ,‬בשל כך קרן אף‬
‫יותר‪ .‬במיוחד שבו את לבי שתי הגומות הזעירות שהסתמנו בזוויות פיה בשעה‬
‫שחייכה‪ .‬היה זה חיוך עקמומי‪ ,‬בחצי פה‪ ,‬אשר שיווה לפניה ארשת של מרירות‬
‫מתוקה‪ ,‬לעגנית‪ ,‬משל הביטה בדברים בפיכחון מר והרסני וזיהתה בהם אך את‬
‫המגוחך והמופרך‪ ,‬את חסר הטעם ומשולל התכלית‪ .‬אך היה דבר מה נוסף בחיוך‬
‫הזה‪ .‬הו‪ ,‬החיוך הזה! לבי עולה על גדותיו גם עתה בהיזכרי בו! בהביטי בה‬
‫מחייכת נמלאו ריאותיי אש‪ ,‬נשימתי נעתקה וכל ישותי ניטלטלה‪ .‬החיוך הזה!‬
‫הוא שילח בבשרי אלף סכינים אשר עינגוני וייסרוני בעת ובעונה אחת; דבר מה‬
‫נצבט עמוק בתוכי‪ ,‬תמונה מרוחקת ניצתה וכבתה כהרף עין אך הותירה בי את‬
‫רישומו של כאב‪ ,‬של געגוע‪ ,‬של חרטה‪ .‬לרגע אחד‪ ,‬מהיר כברק‪ ,‬אחזה בי‬
‫ההכרה‪ :‬הכרתיה! אך כלום ייתכן הדבר? מעולם לא ראיתיה קודם לכן‪ ,‬בכך‬
‫הייתי בטוח; הייתה היא זרה ובכל זאת כה מוכרת‪ .‬כאילו הבליחה דמותה מתוך‬