Page 288 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 288 - 9-Front 21-05-11‬‬

‫פרק ‪35‬‬

‫‪9‬‬

‫נעצתי את עיניי באותיות הללו‪ ,‬השחורות‪ ,‬הצפופות‪ ,‬הקטנות כל כך‪ .‬אילו רק‬
‫יכולתי ליטול אותן בשתי ידיי‪ ,‬לחוש באצבעותיי משהו מגולמיותן‪ ,‬ממסתן‬
‫הזעירה; אילו רק יכולתי להסמיכן אל שפתיי‪ ,‬להרגיש ברטט ההברות על בשרי;‬
‫הייתי מעבירן על גופי המשתוקק בפראות ומדמה כי אלה הן נשימותיה הלחות‬
‫על צווארי‪ ,‬כי לשונה היא שמרפרפת ומחליקה במורד בטני‪ ,‬מפיקה מגופי שירת‬
‫היכלות‪ ,‬מעטירה על ראשי תענוגות אפיקורסיים שכמוהם לא ידע אדם‪ .‬אויה!‬
‫הייתי מתכחש בחפץ לב לאלוהים ולבנו‪ ,‬לרוח הקודש‪ ,‬לכל צבאות השמיים‪,‬‬
‫הייתי מוסר עצמי לייסורי נצח בתהום העמוקה מכולן‪ ,‬לו רק ניתן בידי להרוות‬
‫את הגעגוע המאכּל את בשרי! אבל היו אלה רק אותיות מתות‪ ,‬סימנים יבשים‬

‫שהותיר הדיו על הנייר‪ ,‬שנכתבו ביד זרה וארורה‪.‬‬
‫פריז‪ 17 ,‬במרץ ‪1942‬‬

‫הדברים הללו‪ ,‬אסור שייכתבו‪ .‬אסור שייקראו‪ .‬אסור שייהגו‪ ,‬לא בקול‪ ,‬אף לא‬
‫בלחש‪ .‬קסמו האפל של היהודי תבע לעצמו ריבונות על כל ישותי‪ ,‬ולא נותר לי‬
‫אלא לציית לו עד כלות‪ .‬עברייה שחורת שיער‪ ,‬פניה חיוורים כשיש‪ ,‬שפתיה‬
‫אדומות כדם‪ ,‬וגופה – לפיד בוער‪ .‬לשונה חרב חדה‪ ,‬מילותיה רכות כשמן‬
‫ולקולה סרים כל חילות השמיים והארץ‪ .‬בנפש חפצה פסעתי אל המלכודת‬
‫שהתקינה עבורי יהודייה זו‪ ,‬המומרת‪ ,‬ושתיתי לשוכרה מכוס התרעלה שהגישה‬
‫לי‪ .‬כמו פאוסט‪ ,‬התמסרתי מרצון להבטחותיו של מפיסטופלס‪ ,‬נתתי את נפשי‬
‫בסד ירכיה‪ ,‬את כוח רצוני כיליתי בתוך רחמה‪ ,‬בתוך הגוף הזה שאומרים עליו‬
‫כי הוא התגלמות הטומאה‪ ,‬הבזות‪ ,‬הזוהמה‪ .‬כך הם אפוא פני הדברים‪ .‬מדי‬
‫לילה מפשיטה היא מעליי את מדיי‪ ,‬מקלפת את עורי מעל גופי ופוצחת בריקוד‬
‫לילי עם נשמתי המעורטלת‪ ,‬החוגגת את עליבותה‪ .‬כּ ַשל ִתי‪ ,‬אך איני יכול שלא‬
‫ללגלג עתה על שורת כישלונותיי והצלחותיי‪ ,‬שכן מה טעם יש בכל אלו אם‬
‫אדם אינו נמצא עוד אצל עצמו? אפילו המילים הללו‪ ,‬הפורצות מעטי בשצף‬
‫עז‪ ,‬אינן עוד מילותיי שלי‪ .‬ואולי בכלל זו היא שרושמת כאן דברים אלה‬