Page 310 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 310 - 10-Back 21-05-11‬‬

‫‪ 310‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫לטומאת היצר‪ ,‬יופיה כנזם זהב באף חזיר; כל זאת היה עליו לדעת היטב‪ ,‬האב‬
‫ג'יימס‪.‬‬

‫באחד מימי החורף הקדמתי לחזור מבית הספר‪ .‬אינני זוכר מדוע‪ :‬דחף‬
‫בלתי־נשלט גרם לי לנטוש באותו יום את ספסל הלימודים‪ ,‬לחמוק בשקט דרך‬
‫השער האחורי ולשרך רגליים בשלג עמוק כל הדרך אל הבית‪ .‬כשהגעתי אל שער‬
‫הכניסה יכולתי להבחין בבירור בעקבות עמוקים שהובילו אל המפתן‪ .‬על הגדר‬
‫היו שעונים אופניו של האב ג'יימס‪ .‬הדלת הייתה נעולה מבפנים‪ ,‬דבר שעורר את‬
‫דאגתי‪ .‬מתוך הבית בקעו קולות עמומים‪ ,‬מוזרים‪ ,‬כמו אנקות כאב הבוקעות מפי‬
‫עגלים בשעה שמפרידים אותם מעל אמם‪ .‬נתפסתי לבהלה ודפקתי בחוזקה על‬
‫הדלת‪ ,‬אך איש לא ענה‪ .‬קראתי בקול לאמי‪ ,‬אך היא לא ענתה‪ .‬נחפזתי להציץ‬
‫בחלון‪ ,‬אך קומת הקרקע הייתה ריקה‪ .‬הקפתי את הבית‪ ,‬טיפסתי על המרזב‬
‫וממנו אל הגג‪ ,‬משם זינקתי אל העץ שענפיו הגיעו עד חלון חדרה של אמי‪,‬‬
‫שמבעדו חשבתי להיכנס אל הבית‪ .‬מיד הצטערתי על כך צער עמוק לאין קץ‪.‬‬
‫המחזה שנגלה בפניי היה כה שערורייתי ומביש‪ ,‬כה מתועב‪ ,‬עד כי אפילו‬
‫במרחק השנים אני מתקשה להעלותו בעיני רוחי‪ ,‬לא כל שכן לשחזרו במילים‪.‬‬
‫עולמי‪ ,‬עולם נער מתבגר‪ ,‬נתערער מן היסוד; ישותי‪ ,‬הרכה עדיין‪ ,‬ניטלטלה עד‬
‫הסף‪ ,‬ודומני כי ברגע זה החלה בי תמורה – אפשר כי ברגע זה ממש התעורר בי‬
‫לראשונה אותו ספק מדיר מנוחה שהצית את אש המרד‪ ,‬אשר בלהבותיה חושלה‬

‫גם חרב הנקם‪.‬‬
‫ירדתי לקרקע ונסוגותי בריצה טרופה אל החורשה שמאחורי הבית‪ ,‬ושם‪ ,‬בין‬
‫העצים‪ ,‬השתטחתי בשלג‪ ,‬כבשתי את פניי בידיי ודקות ארוכות מיררתי בבכי‪.‬‬
‫לאחר שנרגעתי הוסיפה רוחי להתנודד דקות ארוכות בין תדהמה‪ ,‬כאב‪ ,‬כעס‬
‫ועלבון‪ .‬קוששתי ענף מאחד העצים‪ ,‬בחרתי לי ממנו חוטר קטן וגילפתי באולרי‬
‫את קצהו למעין להב משונן‪ .‬אחר כך הנפתי אותו כנגד גזע העץ‪ ,‬מדמה לעצמי‬
‫כי אני משסף את גרונו של כל מי שמבקש להרע לה‪ ,‬לאמי‪ .‬כך ודאי היה נוהג‬
‫אבי לו היה כאן כדי להגן עליה‪ .‬הוספתי להשתעשע עוד זמן מה בדמיונותיי‪,‬‬
‫במשחקי האבירים האהובים עליי‪ ,‬כפי שעשיתי פעמים רבות בילדותי‪ ,‬אלא‬
‫שהפעם אירע דבר מה מוזר‪ .‬עד היום איני בטוח אם התעלפתי או נרדמתי; דומני‬
‫שהייתה מוזיקה‪ ,‬ששמעתי צלילים‪ ,‬וכשהקצתי מצוי הייתי במיטה‪ ,‬אך לא הייתה‬
‫זו מיטתי שלי‪ .‬סאם רכן מעליי והגיש לשפתיי כוס מים צלולים‪ .‬משפחת מילר‬
‫כולה הייתה מכונסת סביב המיטה‪ ,‬ואבי המשפחה הביט בי במצח חרוש קמטי‬
‫דאגה‪ .‬ידיי ואצבעותיי‪ ,‬השגחתי‪ ,‬היו מכוסות שריטות‪ ,‬חלקן שתתו דם‪ .‬לאחר‬
‫שהתאוששתי סיפרו לי כי ניסיתי לפרוץ את דלת הכנסייה; משלא הצלחתי‪,‬‬
‫ניפצתי את אחד החלונות‪ ,‬ודרכו טיפסתי פנימה‪ .‬אחד מפרחי הכמורה שהיה‬