Page 315 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 315
Pg: 315 - 10-Back 21-05-11
נ ו צ ת ה ט ו ו ס 315
המום ,משותק ,רוחי נא ֶכּ ֶלת באימה לנוכח ה ִריק שנפער מולי ,לנוכח החומר
שהחציף אליי את פרצופו המתועב .חשתי כאילו הושלכתי באחת לתוך ערות
גמורה ,כאילו נפקחו עיניי לראות את חוסר התוחלת שבדברים ,את השקר והכזב
שהלעיטוני כל מוריי ,כל ספריי ,כל הפילוסופים ואנשי העט הנערצים עליי
משחר נעוריי; כל חוכמת הרוח ניגפה מפני הברוטליות העירומה ,הגולמית ,של
הגוף המתפורר; תולדות הרוח מראשיתן עד אחריתן נראו לי כעת לא יותר
מאשר תרמית עלובה ,הימלטות עקרה ,שתכליתה היחידה היא עצימת עיניים
לנוכח האמת השערורייתית של ה ְכּ ָל ָיה .חרף רישומה המטלטל של החוויה,
אמונתי טרם נחלה את תבוסתה הסופית .עדיין עלה בידי לעמוד בפרץ הספקות
המשתוללים ולהדוף את המולת הקולות המקטרגים שכרסמו בראשי ,שהזחילו
אל לבי תחושה מפלצתית של חידלון .וכי אין בכך כדי להוכיח את צדקת
התיאולוגים? כך חשבתי בשעה שהתקדמנו אל עבר המחנה .וכי אין זאת אלא
הוכחה ניצחת לאפסותו של הגוף ולנצחיות הנשמה? הגוף הוא אשליה ,זכרתי
את מילותיו של האב ג'יימס ,את תעלול התפוח.
עברנו תחת מבנה אבן שמעליו התנוסס מגדל שמירה מרובע ,בלתי־מאויש,
ונכנסנו בשערי הברזל של המחנה .האוויר הצחין מ ָבּאשת מוות בלתי־נסבלת,
שנידפה רק בהפוגות מפני משבי רוח אקראיים .על השבילים ובין הקסרקטינים
ניכרה תכונה ערה של כוחות צבא גדולים .מימין נפרשה רחבה גדולה ,תחומה
משלושת עבריה במבנה אבן מוארך וחד קומתי .בקדמת אחת הכניסות חנו כמה
משאיות צבאיות ,וחיילים שעמדו בשורה פרקו מהן ארגזים גדולים.
בכל מקום ראיתי התקהלויות גדולות של אסירים .כמה מהם היו חלושים מכדי
לעמוד בכוחות עצמם והיו נתמכים בידי אחרים; אחדים דיברו בקול נמוך עם
החיילים ,שהיו מושיטים להם מצרכי מזון וסיגריות .מראם של חלק מהאנשים
הותיר אותי מבועת ,נדהם ,שכן לא האמנתי כי גוף האדם עשוי ללבוש צורה כה
איומה .היו אלה שלדים מהלכים ,רגליהם יחפות וזרועותיהם מידלדלות בצדי
גופם .אחדים היו לבושים בגדי אסירים או עטופים בשמיכות ,ואילו אחרים –
החלושים והרזים ביותר – היו עירומים כביום היוולדם ,על פניהם השלדיים
מפוסלת הבעה שלא אשכח כל ימי חיי .הייתה זו חזותו של המוות ,מוות שקבע
מסמרות בתוך החיים.
גופות למכביר היו שרועות על הקרקע ,מוטלות בערמות או פזורות בצדי
השבילים ,בין הקסרקטינים ועל רצועות הדשא שנמתחו בשוליו של המחנה,
בקדמת גדרות התיל והחומה המקיפה .המפקדים הטיחו לכל עבר פקודות
בהולות ,סותרות ,חסרות פשר ,כמו ביקשו לצקת היגיון וסדר במציאות הכאוטית
שנחשפה לעיניהם .בסמוך לאחד הקסרקטינים רוכזו כמה עשרות שבויים
משומרי המחנה ופקידי המנהלה :שורה ארוכה של גברים וגם כמה נשים,
