Page 314 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 314
Pg: 314 - 10-Back 21-05-11
314פ נ י י א נ ו ס
גבעה אחר גבעה ,מבנה אחר מבנה .לבסוף שככו מעט קולות הירי והפיצוצים,
והשקט הופר רק מדי פעם ביריות או צרורות בודדים .היחידה שלי קיבלה הנחיה
להתקדם .חצינו את הנהר ונכנסנו אל תוך חורשת עצי לבנה מרווחת למדי .פגז
מרגמה שרק מעלינו והתפוצץ בקרבת מקום ,מפריח הש ַמ ְימה להקה שלמה של
עורבנים שקיננה על אחת הצמרות .השמש הסתננה בינות לעצים והטילה
זהרורים של אור על האדמה המכוסה שכבה דקה של רקבובית .הוספנו להלך עד
שהגענו לסוללת חצץ נמוכה שעליה עברה מסילת ברזל .המשכנו להתנהל בשני
טורים לאורכה של המסילה ,תחת כיפת השמיים ,ובתוך כך בא באפינו ריח
מתקתק ומחליא ,מהפך קרביים .כמה יריות נשמעו הרחק מלפנינו ,ואחר כך
נשמע במעומעם קולו של הכרוז קורא ברמקול לחיילים הגרמנים להיכנע.
המסילה התעקלה מעט מלפנים ואחר כך שבה והתיישרה .מעט הלאה משם,
מרחק כמה עשרות מטרים ,נראתה רכבת משא נטושה שחלק ממטענה כמו
הושלך החוצה .סביב הקרונות ניתן היה להבחין בהתגודדות גדולה של חיילים.
קרני שמש פגעו במישרין בקורות העץ מפורזלות הפלדה והתיזו סנוורים שהקשו
על הראייה .שמעתי את אחד הקצינים שואג פקודות ומאיץ בחיילים להתקדם,
אך הללו נראו כמתקשים לעקור את עצמם ממקומם .הצחנה הפכה עתה כבדה
מנשוא ,והיו מי שקשרו פיסות בד רטובות סביב פניהם כדי לכסות על פתחי
הנשימה .כשהתקרבנו הבחנתי בחבורת חיילים עומדים מעל למה שנראה כערמה
של בגדים רטובים ,בתוכה התגוללו כמה גוויות לבנות ומצומקות איברים .אחד
החיילים נשא אלינו מבט נדהם ,מתחנן כמעט ,וסינן מבין שיניו" :הבני־זונות!"
לא מיד השגחתי בזוועה המעורטלת שרחשה בתוך הקרונות ,שכן בתחילה עוד
רותקתי אל מראה הגופות השדופות שפערו אליי עיניים מתוך בגדי אסירים
מפוספסים .חייל שעמד לצדי לא התאפק והחל להקיא .הסבתי את מבטי אל
הקרון שמאחוריי ומיד הוכיתי בתדהמה שמעבר למידת אדם .הקרון היה גדוש
גופות שנערמו זו על גבי זו באי־סדר ,בתנוחות שונות ,כסחבות מסמורטטות,
מהן עירומות ,אחרות לבושות או מכוסות למחצה שמיכות מעופשות ,איבריהן
סבוכים ,מעורבבים ,מעוקמים .בכמה פשה הריקבון ,באחרות נראו סימני שיניים
של מכרסמים .רחישה מוזרה ריחפה מעל לערמת הפגרים והבדים הצואים ,נחילי
זבובים ריחפו בהמוניהם ודבקו בעור החשוף ,בפצעים הפעורים ובשלוליות
גדולות של דם שחור שנקרשו על רצפת העץ של הקרון .נמלאתי תחושה
מצמררת של גועל ,ואף על פי כן לא יכולתי להסיר את עיניי מן הזוועה .הבטתי
בעור האפרפר־ירקרק שנמתח על העצמות הבולטות ,בעיניים הקרועות אל
החלל ,בשפתיים הצפודות שנסוגו מן השיניים ונעוו במעין חיוך בלהות מזוויע,
ולא יכולתי שלא לחוש בעוצמתו מטילת המורא של הרגע ,כאילו נמצאתי על סף
השגתו של דבר מה מהותי ,מכריע ,שחומק מן השכל ומקפיא את הלב .נותרתי