Page 311 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 311
Pg: 311 - 10-Back 21-05-11
נ ו צ ת ה ט ו ו ס 311
במקום סיפר כי נראיתי אחוז טירוף ודרשתי לראות את האב ג'יימס .משלא
מצאתי אותו התחלתי מכלה את זעמי בכל הבא ליד; הופך ספסלים ,תולש
תמונות מן הקיר ומשליך בחמת זעם פמוטים ,ספרים ותשמישי קדושה שנפלו
לידיי ,הכול תוך כדי גידופים ,קללות ונאצות רמות .פרח הכמורה סיפר כי כיניתי
את האב בשמות גנאי ,קראתי לו יהודה ובוגד ואיימתי כי אתנקם בו ,כי אעניש
לא רק את גופו החוטא אלא גם את נשמתו בת האלמוות .לבסוף ,משהרהיב
האיש הצעיר לגשת אליי ,התנפלתי עליו באגרופים וחבטתי בראשו .הוא נמלט
להזעיק עזרה ,וכשחזר ,מלווה בתגבורת של כמה מתושבי הבתים הסמוכים ,לא
נמצאתי עוד במקום .רק כעבור כמחצית השעה מצאו אותי מעולף בחצר
הכנסייה .מיד הזעיקו למקום את אביו של סאם ,אשר הכול ידעו כי פרש עליי את
חסותו האבהית .הדברים ,יש להודות ,הפליאו אותי והבהילו אותי עד כדי כך,
שהשכיחו מלבי לזמן מה את הזעם והעלבון הצורב.
במרוצת החודשים הבאים לא ראיתי את האב ג'יימס .אם שב וביקר את אמי
בביתנו ,הרי שהיה זהיר שבעתיים והקפיד להסתלק בטרם חזרתי מבית הספר.
למותר לציין שאל הכנסייה בושתי להגיע ,ומאז לא פקדתי אותה עוד .בעקבות
התקרית הפכה אמי יותר ויותר מסוגרת בעצמה והייתה מעבירה שעות ארוכות
במיטתה ,קוראת בכתבי הקודש או בוהה בעולם שמחוץ לחלון .אני מ ִצדי ניסיתי
לעשות כמיטב יכולתי להקל על עקת לבה ולהיטיב את רוחה :הייתי קורא לה
מכתבי ֵבּר ַנרד ֹוס הקדוש ,ביודעי עד כמה הסב לה הדבר עונג בעבר ,ומדי יום
ראשון הייתי מביא לה כריזנטמות טריות מן השוק ,לפי שידעתי כי אין כמוהן
לעורר בלבה עליצות ולהעלות סומק בלחייה .ואולם שלא כבעבר ,עתה רק
חייכה אליי בעצב ,מבטה קודר ומהורהר ,ובעודה מסיטה תלתל מעל מצחי
הייתה לוחשת לעברי בקול רפה אי־אילו מילות תודה .בחלוף הימים הוסיפה
מחלתה המשונה לחולל תמורות מרחיקות לכת בהווייתה :מצב רוחה הלך
והקדיר וגם גופה החל להשתנות .חרף ניסיונותיה להצניע את תמורת הגוף
המרעישה תחת בדים עבים ושמלות רפויות ,לא עלה בידה להסתיר את כרסה
ההולכת ותופחת .בלילות הייתה נאנקת בשנתה ובימים מהלכת בבית סהרורית,
חיוורת כסיד ופחד אילם מקנן בעיניה .ואז ,בוקר אחד קמה ממיטתה ,ארזה
מזוודה ,נפרדה מעליי בחיבוק ונסעה ,מבלי לומר לאן .כעבור ימים אחדים שבה,
חלושה וכחושה ,וכמעט שלא דמתה עוד לעצמה .כרסה נעלמה ורזונה הפך
כעור וחולני .מאותו יום ואילך לא שבה עוד אמי להיות כשהייתה ,ואף על פי
שחזרה בהדרגה אל הוויית יומה משכבר ,משהו בתוארה נשתנה לבלי ֶהכר:
קומתה שחה ומצעדה הפך כבד ,עגמומי ומסוגר .ע ֶצ ֶבת משלה בכל הליכותיה,
וגם בפעמים הרחוקות שבהן העלתה חיוך על פניה ,היה זה חיוך משולל כל
