Page 49 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 49 - 2-Front 21-05-11‬‬

‫נ ג ר ד ו ‪49‬‬

‫כשיכור הלום יין; די לומר כי נתקפתי צורך עז להרשימה והפלגתי בתיאורים‬
‫ראוותניים‪ ,‬רוממתי עד בלי די את הישגיי המקצועיים ופיארתי את מהלכיי‬
‫המסועפים בחוגי הדיפלומטיה והמודיעין האמריקאיים‪ .‬ניכר כי דבריי הותירו‬
‫בה רושם עמוק‪ ,‬וחקירותיה הדקדקניות‪ ,‬היורדות לפרטים‪ ,‬העידו כי גילתה עניין‬
‫של ממש בפועלי‪ .‬במשך כל זמן הליכתנו הוסיפה ודחקה בי להמשיך‪ ,‬ואני‪,‬‬
‫בהיותי משולהב מגילויי החיבה וההערצה שהרעיפה עליי‪ ,‬הסתחררתי בשיגעון‬
‫של יוהרה‪ .‬וכך התחלתי מגולל בפניה את האמיתות המרשיעות בפרשת ֵאר ֹו‪,‬‬
‫ולא חסכתי גם בתיאור פרטי הקנוניה המתועבת שרקחו נגדי בני הבליעל‬
‫הקומוניסטים‪ ,‬ובעקבותיהם גם מרבית העיתונים וגופי התקשורת‪ .‬עיניה נמסכו‬
‫עצבות‪ ,‬וכך‪ ,‬לרגע קצר‪ ,‬נדמה כי נקשרה בינינו ברית שאינה ניתנת להפרה‪ ,‬ברית‬

‫של מנודים‪ .‬אימצתי אותה בזרועותיי‪ ,‬והיא לא התנגדה‪.‬‬
‫כשנכנסנו אל החדר ניגשה מיד אל החלון ופתחה אותו לרווחה‪ .‬משב רוח‬
‫מקפיא חדר פנימה ו ִטלטל בעוצמה את צלם הצלוב שעל הקיר‪ .‬רועד מצינה‪,‬‬

‫התיישבתי על פינת המיטה ולא יכולתי להסיר ממנה את עיניי‪.‬‬
‫"המכונית עוד שם?" שאלתי בנקישת שיניים‪.‬‬

‫היא לא ענתה‪ ,‬רק חלצה את נעליה והחלה פושטת באיטיות את שמלתה‪ ,‬גבה‬
‫מופנה אליי‪ .‬לאחר מכן התירה את פקעת שערה והניחה לו לגלוש מלוא שפעתו‬
‫במורד כתפיה‪ .‬הבטתי במחזה נפעם ולא ידעתי את נפשי‪ .‬התדע‪ ,‬קורא יקר ורב‬
‫חסד‪ ,‬במרוצת חיי הארוכים חזו עיניי בפאר והדר וכן בזוועות שהדעת אינה‬
‫סובלת; בכולם פשה החיוורון‪ ,‬כולם נסוגו וקהו בחלוף הזמן‪ .‬אך כל אותן שנים‬
‫ארוכות של יגון ושכחה לא הקהו כהוא זה את מראה דמותה בראשי; כל אותם‬
‫לילות של בדידות אין קץ לא עמעמו את זוהר הזיכרון‪ .‬תמונתה נותרה חקוקה‬
‫בראשי בחדות מופלאה מאין כמוה ועודנה מסוגלת להעביר רעד בגוף הקמל‬
‫הזה‪ ,‬מדולדל האון‪ .‬אני זוכר אותה עומדת‪ ,‬זקופה ודמומה‪ ,‬עטורת ניצחון‪ ,‬נאווה‬
‫כירושלים‪ ,‬איומה כנדגלות‪ ,‬קומתה כתמר‪ ,‬שערה כעדר העזים שגלשו מן‬
‫הגלעד; הסהר קולע בשערה חוטים דקים של כסף‪ ,‬קושר לה עטרה של מלכות‪,‬‬
‫יוצק על עורה שמן מור ולבונה ומתיז נגוהות של זהב מקימורי כתפיה‪ ,‬מחמוקי‬
‫ירכיה העשויות כמו חלאים מעשה ידי אמן‪ ,‬עד כי דמותה כולה קורנת הילת‬
‫קדושים אפופת הוד‪ .‬מי זאת הנשקפה כמו שחר? המניסה צללים ואוצלת אור גם‬
‫בדמי הליל החשוך ביותר? באחת הסבה את גופה אליי וחשפה לעיניי הנדהמות‬
‫את סודותיה הכמוסים; אותם סודות אשר נגלו לעיניים כה רבות לפניי‪ ,‬ואף על‬
‫פי כן נראו לי נדירים ויקרים מפז ורציתי אותם לעצמי‪ .‬היא נלחצה אליי‪ .‬גופי‬
‫המאובן נכנע למגעה ואט־אט החל מתרצה בין ידיה‪ ,‬מתמסר לנחשול התשוקה‬
‫שאמר להטביעו‪ .‬שפתיה פגשו בשלי‪ ,‬הבל פיה החם שטף את פניי וחדר אל‬
‫נשמתי‪ .‬גופינו דבקו זה בזה והיו לבשר אחד‪ ,‬וכך הוטלנו על המיטה‪ .‬כיסיתי את‬